לוגיקה בקבוצה האינטימית

לוגיקה בקבוצה האינטימית: חשבון פשוט

 

הביטוי "קבוצה אינטימית" והמילה "לוגיקה" לא מופיעים אף פעם באותו משפט, ולא משנה מי אומר אותו. הרי מה הקשר בכלל?

  • קבוצה אינטימית – קבוצת אנשים השואפים לחיות יחדיו בשיתוף מתוך הזדהות אחד עם השני. קבוצה ששוררים בה אמון ואהבה בין חבריה.
  • לוגיקה – תורת ההגיון, ענף של הפילוסופיה והמתמטיקה. עוסקת בכללים בעזרתם ניתן להסיק מסקנות ולבסס טענות בהסתמך על טענות קודמות.

אז מה הקשר?

 

מקרה שהיה

חברי, אסף, מספר שבאחת מהתנסויות ההוראה שלו ניסה להסביר לתלמיד תרגיל. לאחר שהראה לו דוגמה, התלמיד אמר שהבין ואסף שינה את המספרים אך השאיר את התבנית כמו שהיא – אך התלמיד לא הצליח לפתור את התרגיל החדש. אסף פתר אותו, התלמיד הבין, ושוב – אסף שינה את המספרים והתלמיד כשל במשימתו פעם נוספת. באותו שבוע, אסף אמר כי תלמידו, ש"אינו מסוגל להסיק מסקנות פשוטות", בוודאות לא יהיה איתו בקבוצה.

מה הקשר? מה, אנחנו קבוצה של מתמטיקאים?

 

הכל מתחיל באינטימיות

אין טעם לדבר כעת על מדוע, אך נניח כי שאיפתה המובנת של הקבוצה האינטימית, או אם נדייק – של חברי הקבוצה האינטימית, היא ליצור אינטימיות ביניהם. אינטימיות או העדרה יכולים לנבוע ממספר רב של גורמים, אך יש מספר גורמים מגבילים ברורים ואני רוצה להתייחס לאחד מהם בפירוט: הבנה אמיתית אחד של השני. ולמה זה גורם מגביל? יהיה אדם מעוניין להיפתח, להסביר עצמו לאחר, להעביר לשותפו רעיון שמבחינתו מהווה כעת קו מנחה לחיים – יהיה זה חסר כל ערך אם האדם העומד מולו לא יבינו. חוסר ההבנה הנ"ל בונה חומה נגד קירבה בין הדובר למקשיב – חומה שכיוונה רלוונטי – ייתכן כי מצד המקשיב הלא-מבין היא תהיה שקופה, או שקופה חלקית (למשל: במקרה של כלב מחמד. לדאבוני, הכלב לעולם לא יבין אותי – הדבר יוצר חומה ביני לבינו – אך הוא, בטיפשותו, לא רואה שאינו מבין אותי, ואף חושב שאני מבין אותו, ומבחינתו אין שום חומה. למעשה ניתן לומר שאותו כלב משיג איתי את מלוא האינטימיות שהוא חושב שאפשרית, ועל כך עוד ארחיב).

החומות הללו הנוצרות בין אדם לחברו מנטרלות את האפשרות להעמיק את האינטימיות. אין הם מבטלות את כלל קיומה של אינטימיות – הן פשוט מגבילות אותה לרמה מסוימת מאד. וכאן עומדות בפני אדם שתי דרכים: להמשיך ולהיאבק כדי ליצור אינטימיות, וכתוצאה מכך להתמודד עם חיכוך (ואפרט על חיכוך בהמשך), או להשלים עם המצב ולהישאר רחוק, בתקווה שהחומה תיפול – או שחבר אחר יגיע. קל לראות כי שתי האופציות לא משרתות את מטרתה של הקבוצה האינטימית – קבוצה אינטימית לא תוכל לסבול חיכוך, וודאי שלא תוכל לסבול ריחוק (או שתוכל – אך אז כבר לא תהיה קבוצה אינטימית).

לפני שאני ממשיך ומדבר על ההבנה עצמה, אני אחזור לרגע לדוגמה של הכלב כדי להבהיר נקודה נוספת – אינטימיות רצויה הינה ערך כמותי סובייקטיבי, בלתי-תלוי בהחלטה שרירותית. במילים אחרות: יש אנשים (או כלבים) שרוצים יותר אינטימיות – אך אין אלו אנשים שהינם מפונקים יותר או נזקקים יותר – קיים יחס שקילות בין הרצון לאינטימיות לבין היכולת לאינטימיות. הסיבה שכלב לא מעוניין ביותר אינטימיות היא לא שהוא טיפוס אינדיווידואליסט. הסיבה היא שהכלב אינו מסוגל לאינטימיות עמוקה יותר, ומבחינה זו הוא "כיסה את המכסה שלו" בקשר שלו איתי. לכן בהחלט אפשרי קשר בו אחד מרוצה מרמת האינטימיות שלו בקשר והשני לא, ולא מטעמי החלטה של הראשון "להישאר מרוחק", אלא מטעמי יכולת.

 

הערת סוגריים: קצת על חיכוך

רובכם ודאי נתקלתם במקרה הבא: אתם "מסתדרים" טוב יותר עם אדם שהינו רחוק מכם מאשר עם אדם קרוב אליכם. למשל – אתם מסתדרים טוב יותר עם חבר'ה מהעבודה מאשר עם אחותכם. האם הדבר מעיד על כך שהאינטימיות עם חבריכם לעבודה גדולה מהאינטימיות עם אחותכם? ברוב המקרים התשובה היא לא. הסיבה הפשוטה היא, לרוב, שהאינטימיות בין האחים היא גבוהה מהיכולת של האחים להתמודד עם האינטימיות הזו, והדבר יוצר חיכוך. החיכוך במקרה של אחים הוא לרוב בלתי נמנע – כי אלו חייבים להמשיך באינטימיות ביניהם מטעמים ברורים (הם גרים יחד וכו'), אך הדבר נכון במקרים רבים גם לגבי סיטואציות יזומות – כמו למשל אצל זוג נשוי, או במקרה של קבוצה אינטימית. במקרים יזומים אלה, החיכוך נובע מההחלטה עליה דיברתי בפסקה הקודמת – ההחלטה לשמר את האינטימיות ברמה מסוימת, רמה איתה חלק (לפחות) מחברי הזוג/קבוצה אינם מסוגלים להתמודד.

אינטימיות יזומה עם חיכוך היא מצב לא יציב, שלעתים מתמשך כנדנדה של מצבי רוח, לעתים מסתיים בפירוק הקשר ולעתים מסתיים בהתרחקות יזומה עד למצב אינטימיות שלא יעורר את החיכוך המדובר.

כדי "להסתדר" עם אנשים, לרוב פשוט שומרים על מרחק מסוים מהם, או במילים אחרות – רמת אינטימיות מסוימת, שאינה עולה על היכולת של אף אחד מהאנשים המדוברים לייצר אינטימיות אחד עם השני. אז לא נוצר חיכוך, ואז אפשר "להסתדר".

ונחזור לעניינינו:

 

ובכן, מה מגביל הבנה?

גם להבנה של אדם את חברו קיימים מספר גורמים מגבילים. הגורם הטריוויאלי ביותר הוא חוסר תקשורת טכנית, כמו דיבור בשפה שונה, אי-יכולת לקבל את מסריו של האיש השני וכו'. זה נכון – אפשר ליצור אינטימיות בין שני אנשים שאינם דוברים שפה משותפת – אם כי הדבר קשה יותר – אך הדבר אפשרי רק בעקבות יצירת נתיב תקשורת חלופי. וזה נכון – אפשר ליצור אינטימיות גם בין אדם לכלב – אך פה אני חוזר לנושא היחסיות של האינטימיות, וטוען כי אינטימיות בין אדם לכלבו היא לעולם מוגבלת ע"י רמת האינטימיות לה מסוגל הכלב. וזאת מדוע? ברור כי התקשורת בין האדם לכלבו מוגבלת, ומכאן נוצרת חומה כיוונית בין האדם לכלב – הכלב לעולם לא יבין את נבכי נפשו של האדם – וגם אם מבחינת הכלב זו מערכת אינטימית מצוינת, אדם שמסוגל ליותר ירגיש את הריחוק.

אך תקשורת בסיסית אינה גורם מגביל יחיד. הגורם השני, שהוא כמובן גם יסוד לתקשורת וכולל למעשה את הגורם הראשון, הוא היכולת לפענח את המסרים של הדובר. כלומר, גם אם יעמוד מולי אדם הדובר את שפתי, ללא כל בעיות חושים כלשהם, ועם נכונות להבין את דבריי – יכול להיות כי דבריי יישמעו לו סתומים, או שהוא יבין אותם בצורה לא מדויקת (אי-דיוק קל במקרה הטוב או סילוף ועיוות המסרים במקרה הרע). הדבר נכון בהסברים מתמטיים, ובאותה מידה גם בהעברת רעיון פילוסופי כלשהו או ניסיון להמחיש הרגשה מסוימת. ממה הדבר נובע?

הוא יכול, למשל, לנבוע מחוסר תבונה מספיקה של השומע. לדוגמה: ילד בן 5 כנראה לא יצליח לפענח את דבריי על מרחבים לינאריים, או את הסבריי על למה איני דתי, גם אם אשב ואסביר לו בסבלנות במשך זמן רב. הגורם המגביל את ההבנה במקרה זה, הוא התבונה.

 

מהי תבונה?

תבונה (אינטליגנציה) היא ה"יכולת להבין דבר מתוך דבר". התבונה עליה נרחיב לצורך הדיון היא סוג מסוים של תבונה, המכונה לעתים אינטליגנציה נוזלית – חלק התבונה שאינו מושפע מהסביבה. תבונה זו לרוב מפסיקה להתפתח עם הגיע בן אדם לבגרות, ואינה מושפעת מהסביבה, ובמילים אחרות ניתן לומר כי זו תבונה שמקורה בגנטיקה.

אבל מדוע תבונה נמוכה מגבילה הבנה? הדבר כמעט טריוויאלי, ואף טבוע בשורש המילה תבונה. אם תבונה היא היכולת להבין דבר מתוך דבר, אז חוסר בתבונה לא יאפשר לשומע להבין את הדובר מתוך דבריו. כלומר – ייתכן כי מילות הדובר בפני עצמן יהיו מובנות – אך השומע לא יבין את הדובר עצמו מתוך משמעות דבריו.

הדקדקנים ודאי ישימו לב כי כתבתי קודם שהדבר נכון לגבי המחשת רגש כפי שהוא נכון לגבי הסברים מתמטיים, והדבר לא נכון בצורה מדויקת – קיימת תיאוריה המדברת על ריבוי אינטליגנציות – התיאוריה גורסת כי ייתכן שאדם יבין אותי מדבריי כאשר אדבר על רגשותיי אך לא יבין אותי מדבריי כאשר אדבר על מרחבים לינאריים. התיאוריה מחלקת את התבונה ל-6 סוגים: מילולית, לוגית-מתמטית, מרחבית, מוזיקלית, גופנית ורגשית.

האם התיאוריה מפריטה את טענותיי עד כה? ובכן, לא, ועל כך אפרט.

נתעלם כרגע מהסוג השישי של התבונה: התבונה הרגשית. אף אחד מ-5 הסוגים הראשונים של התבונה אינו מהווה גורם מגביל להבנה כללית בפני עצמו. למשל, איש שלא יבין תיאוריה מסוימת שלי כאשר אפרט אותה על גבי מסמך ארוך ומפותל, ייתכן כי יבינני כאשר אשרטט לו את הרעיון בסרגל ובמחוגה. לקויות ספציפיות בתבונות מסוימות הן אפשריות ואף מובנות, וניתן לגשר עליהן.

ניתן לומר אולי שיש תבונות חשובות יותר להבנה הכללית – למשל, יהיו שיטענו שכאשר השומע לוקה בחסך בתבונה מילולית, לוגית ומרחבית, התבונה המוזיקלית והגופנית לעולם לא ישלימו חסך זה והוא לעולם לא יגיע לרמת הבנה כללית מספקת עם דוברים מסוימים. אך אני סותר טענה זו כטענה כמותית – ייתכן כי בעולמנו לא קיימים אנשים עם תבונה מוזיקלית/גופנית מספקת כדי להשתוות לתבונה מרחבית רווחת, אך אין מניעה עקרונית לכך. איני נכנס גם לדיון של אילו תבונות קיימות והאם החלוקה הגיונית – אין זה משנה כלל. מה שמשנה הוא שאף אחת מהן אינה גורם מגביל בפני עצמה, כלומר – ההבנה הכללית של אדם אחר מוגבלת ע"י התבונה המשותפת המקסימלית שקיימת ביניהם, מבין סוגי התבונה שפירטתי ואחרים.

מסקנה חשובה הנובעת מיד מתוך הדברים היא שהבנה כללית בין שני אנשים מוגבלת לפוטנציאל מסוים הקבוע מראש. כלומר – הבנה שכזו אינה יכולה להתפתח מעל לגבול מסוים – לדוגמה – לא משנה כמה אנסה להסביר לילד בן 5, או לאדם מפגר, מי אני ומדוע אני בוחר את בחירותיי – יש גבול מאד מסוים של הבנה שאותו הוא לא יעבור.

אין כל זאת אומר שאם אדם לא מבין אותי כעת, הוא לא יבין אותי לעולם – כל דבריי רלוונטיים לגבי הפוטנציאל שבין שני אנשים, ולאו דווקא על מצב נתון – כלומר, ייתכן שהאדם המדובר יבין אותי בהמשך, כאשר נתקרב לפוטנציאל שבינינו.

 

ולגבי התבונה הרגשית

מושג התבונה הרגשית שנוי במחלוקת עוד יותר מהמושג "ריבוי אינטליגנציות". נתייחס לפרשנות מסוימת של המושג: היכולת לזהות מצבים רגשיים של עצמם ושל אחרים. על פניו – תכונה זו חשובה ביותר. אין ספק כי ברוב (או בכל) המערכות הזוגיות (או הקבוצתיות) תכונה שכזו יכולה לשפר את מצב היחסים. כתבתי "לשפר את מצב היחסים" בכוונה במילים אלו, ועכשיו אני שואל, מהו בדיוק שיפור זה. אז קודם כל, ודאי הדבר משפר את היחסים ברמה של ה"הסתדרות" אחד עם השני (כאשר המונח מתייחס למה שכתבתי עליו בפסקה אודות החיכוך). האם הדבר משפר את האינטימיות שבין שני אנשים? ובכן, רבים שהתנסו בדבר יגידו: ודאי! כאשר האדם שמולך מפגין יכולת מרשימה לזהות את מצבך הרגשי ולפעול בהתאם (או במילים אחרות, כאשר האדם שמולך מפגין אמפתיה), הדבר מאפשר לך להיפתח וליצור למעשה קשר אינטימי.

עם כל זאת, אני טוען כי התבונה הרגשית הזו למעשה מאפשרת לך לממש את פוטנציאל האינטימיות שבינך לבין עמיתך בקלות יתרה – אך אין תבונה זו מאפשרת לך להגיע לאינטימיות גבוהה יותר מזו שמוגבלת ע"י שאר ה"תבונות", כפי שהראיתי בפסקה הקודמת, ויתרה מכך – אף אינה מגבילה את האינטימיות הפוטנציאלית. במילים אחרות – גם ללא כל תבונה רגשית, פוטנציאל האינטימיות שבין שני אנשים נשאר כמות שהוא. וזאת מדוע? אנסה להסביר זאת קודם כל ע"י דוגמה: נניח כי חברי מרגיש מאד רע לגבי משהו שעשיתי, אך מסיבות שונות (בושה, חוסר בטחון עצמי וכו') לא מספר לי על כך. ללא תבונה רגשית, יהיה לי קשה מאד לשים לב לכך, והתחושה תישאר לחברי בבטן ותשפיע על התנהגותו, מצב רוחו וכו' ומכך גם ודאי תשפיע על "מצב היחסים" בינינו. אילו תהיה לי תבונה רגשית גבוהה, ודאי אשים לב שמשהו לא בסדר ואדובב את חברי. אילו זה יענה, הוא ינסה להסביר לי את תחושתו, וכאן נכנס לדיון כל נושא התבונה שדיברנו עליו – המסר שחברי יעביר לי לגבי תחושתו יוגבל ע"י התבונה המשותפת המקסימלית שקיימת בינינו, מבין סוגי התבונה השונים (שאינם התבונה הרגשית). כלומר – תבונה רגשית גבוהה במיוחד לא תאפשר לי להבין את הסיבות למצבו הרגשי של חברי טוב יותר, היא רק תאפשר לי לזהות שמצבו הרגשי הוא כזה ולא אחר, ובזאת הוכח חלקו הראשון של טענתי. כעת נניח שלחברי ולי יש תבונה משותפת שמאפשרת לי להבין טוב את הסיבות למצב רוחו, אך אין בידי תבונה רגשית מספיקה שתאפשר לי לזהות שמצב רוחו רע. במקרה זה טענתי שהחוסר בתבונה רגשית לא מגבילה את האינטימיות הפוטנציאלית בינינו – ואכן, מימוש פוטנציאל האינטימיות בינינו אפשרי כאשר לחברי אין בעיות בטחון עצמי ואחרות שימנעו ממני לשוחח איתו אודות מצב רוחו, ואז לא אצטרך לדובב אותו ולכן לא אצטרך לשים לב למצבו החדש, הוא פשוט יגיע וישוחח איתי אודות מצב רוחו, ובגלל תבונתנו המשותפת אני אבין אותו, והנה הוכח חלקו השני של טענתי.

לסיכום: התבונה הרגשית מסייעת להגיע למימוש פוטנציאל אינטימיות נתון כאשר מימוש זה מוגבל מסיבות שונות (כגון חוסר בטחון), אך לא משנה את הפוטנציאל עצמו לכאן או לכאן.

 

 

 

טענה כללית

נגדיר אינטימיות קבוצתית, לצורך העניין, כאינטימיות ברמה הנמוכה ביותר בין שני פרטים כלשהם בקבוצה. טענתי היא: תבונה נמוכה, של אחד מתוך קבוצה, היא גורם מגביל של האינטימיות בקבוצה. קל להוכיח טענה זו בהתייחס לדיוננו עד כה: תבונה נמוכה היא גורם מגביל של הבנת האחד את חברו, ומכאן היא מציבה חומה בין הדובר לשומע, ולכן היא מגבילה את רמת האינטימיות שהשניים יכולים לפתח ביניהם ללא חיכוך, ומכיוון – כמו שראינו קודם לכן – שאינטימיות יזומה עם חיכוך היא מצב לא יציב ולכן לא יכולה להתקיים לאורך זמן, נוריד אותה מהמשוואה, ונקבל את טענתי.

 

לוגיקה בקבוצה האינטימית: חשבון פשוט

בטענתי הכללית הראיתי כי התבונה היא גורם מגביל של אינטימיות בקבוצה. מפה ל"לוגיקה בקבוצה האינטימית" חסר שלב – הרי התיאוריה של ריבוי התבונות טוענת כי תבונה ולוגיקה אינן זהות. אך קל לראות כי התבונה המילולית (חשיבה הגיונית-מילולית), התבונה הלוגית-מתמטית והתבונה המרחבית קשורות קשר הדוק ללוגיקה ולמעשה מרכיבות אותה. התבונה המוזיקלית והתבונה הגופנית לרוב, וזאת טענה אמפירית, נדירות מדי ברמה גבוהה עד כדי יצירת אינטימיות אמיתית בקבוצה (למרות שעקרונית אין איתן שום בעיה כזו), ולכן החשבון הוא פשוט: לוגיקה היא דבר מרכזי בקבוצה האינטימית, ולכן דבריו של אסף שצוטטו בתחילת המאמר ("תלמידו, ש"אינו מסוגל להסיק מסקנות פשוטות", בוודאות לא יהיה איתו בקבוצה") הגיוניים ביותר.

 

 

מודעות פרסומת
גלריה | פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על לוגיקה בקבוצה האינטימית

  1. ofer shane הגיב:

    אני חושב שפלג מיכאלי כתב את זה (לפי הסגנון והחבר שקוראים לו אסף)
    אבל אם מישהו יכול לאמת את זה זה יהיה מצויין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s