סולידאריות רב-תנועתית \ אלעד הראל

סולידאריות רב-תנועתית

אלעד הראל

התנועות הכחולות של היום הם המעוז הסוציאליסטי האחרון שנשאר במדינה, בעולם שמגדיר את טבע האדם כקפיטליסטי.

התנועות הללו שביניהן: הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, מחנות העולים וקבוצות הבחירה, לא שמו על דגל מאבקם החינוכי חברתי – "צדק חברתי" שיכול להשתמע לשתי פנים. למשל, מדינת רווחה, שזו המצאה קפיטליסטית לניצול עם גבולות. הם שמו על דגלם את המטרה – מדינה סוציאליסטית.

לצערי,מדינה סוציאליסטית לא נראית אפילו באופק הבלתי מושג של החברה הישראלית, ולכן כיום המאבק גם של התנועות הסוציאליסטיות הוא למען צדק חברתי מוגבל בצורת מדינת רווחה. בנוסף למאבק הציבורי למען מדינת רווחה שמתבצע בכלים חינוכיים ופולטים, לתנועות הללו יש כלי נוסף שדווקא בו הם יכולים לתת ביטוי לאידיאולוגיה הסוציאליסטית השלמה: ההוויה הפנים תנועתית. לכל התנועות הללו בנוסף לתנועת הנוער יש תנועת בוגרים (כל אחת בשלב אחר של הבנייה) שממשיכה לחיות על פי ערכי התנועה. וכך, יוצרות התנועות הכחולות, הלכה למעשה, מעבר למאבקם בתוך החברה, תת-תרבות סוציאליסטית שמתבטאת בעבודה משמעותית (לא מנוכרת) דרך התנועה ומחוצה לה, חיים בקבוצות שיתופיות, תרבות על קבוצתית משותפת ועוד.

האידיאולוגיה / פילוסופיה הסוציאליסטית מעבר לכך שהיא מטרה להגשמה בפני עצמה, היא כלי לניתוח המציאות. אחת ההנחות הבסיסיות של הפילוסופיה הסוציאליסטית היא כיצד ההוויה משפיעה על תודעת הפרט והחברה, וכיצד פעולות תכליתיות יוצרות פעולות סטיכיות המשפיעות על המציאות לא פחות מהתכלית. מכאן נובעת ההנחה שאחת מהתוצאות (מטרות) של כלכלה קפיטליסטית תחרותית היא חברה תחרותית ומפורקת שטבעה את המשפט: "אדם לאדם זאב".

ואכן, מול הקפיטליזם ישנה אלטרנטיבה סוציאליסטית שאחת הצעקות הגדולות והעיקריות שלה היא סולידאריות בחברה.

הקריאה לסולידאריות היא קריאה לדרך חיים, אך גם הדרך לניצחון במאבק. אם כל פועליי העולם יתאחדו יהיה להם מספיק כוח כדי ליצור שינוי משמעותי. אולם, דווקא כאן נמצא הפרדוקס בתנועות הכחולות הסוציאליסטיות: לא רק שהן לא משתפות פעולה הן מתחרות אחת בשנייה ("תנועה לתנועה להקת זאבים"). לכל תנועה יש את הייחוד שלה ואת גווניה הערכיים וכתוצאה מכך הם נלחמות אחת בשנייה. במקום הקריאה לסולידאריות הן שמות את עצמן במרכז, ולא מסוגלות ליצור אפילו מעט סולידאריות ביניהן. לעובדה זו יש שתי משמעויות: האחת תכליתית והשנייה סטיכית.

המשמעות התכליתית היא התרחקות ברורה מהמטרה של שינוי חברתי כלכלי אמיתי שדורשת כוח עצום ומשותף. המשמעות הסטיכית היא ההשפעה על ההוויה של התנועות עצמן כתת-תרבות סוציאליסטית. התחרות בין התנועות מחלחלת לתוך נשמתם של הפועלים בתנועות שמקדשות את האני התנועתי על חשבון הרמוניה אנושית משותפת. חוסר היכולת לצאת מהתפיסה הפרטית של האדם (תנועה) למען שחרורו פוגעת בשלמות המטרה הסוציאליסטית הפנימית.

תמיד יהיו חילוקי דעות וזרמים שונים בחברה סוציאליסטית שמורכבת מבני אדם חופשיים.

לכל תנועה יש את ההפגנות שלה, המאבקים שלה ואת התת- תרבות שלה ללא כל שיתוף פעולה וסולידאריות עם התנועות הכחולות האחרות. התנועות הסוציאליסטיות לעולם לא יוכלו להשיג את מטרתן האידיאולוגית כשהן סוטרות את עצמן ולא נותנות דוגמא אישית חינוכית לעולם ולחניכיה הצעירים והבוגרים.

 

מודעות פרסומת
גלריה | פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s