טוב, נו, אני כבר מזיז / גבי ניצן


כל קריאה פוליטית של "באדולינה" תניב תוצאות אומללות. גבי ניצן מגן על ספרו ומשיב על ביקורתה של שלי יחימוביץ' ("תזיז את הבאדולינה שלך", מוסף "הארץ" 20.6)

לפני הכל – גילוי נאות: אני מכיר את שלי יחימוביץ' אישית, ונוטה לה חיבה רבה מאוד. נפגשנו לראשונה לפני כ-16 שנים, כשהיא היתה כתבת עולה במוסף השבת של "על המשמר" (ז"ל), והיא באה לראיין אותי כבעל טור בשבועון "כותרת ראשית" (ינוח על משכבו בשלום). באותה מסגרת היה לי תת-טור פמיניסטי לוחם, ויחימוביץ' כתבה עלי כתבה אוהדת ומחממת-לב, לצד תצלום שלי במטבח, חגור סינר.

אני מניח שאז היה לה הרבה יותר קל לה לחבב אותי – מה יותר מקסים מבחור פמיניסטי, ליברלי וחמוש בכל האידיאולוגיות הנכונות? – מאשר בימים אלה, כשנדמה לה, אני מניח, שאיבדתי את הצפון. האמת, אין לי בעיה לחגור שוב סינר, להבהיר אחת ולתמיד את נאמנותי לצד האידיאולוגי הנכון, ואפילו לגייס ציטוטים מעצמי ומאחרים – ולהיות מקובל בחיק המשמר הסוציאליסטי. אני מכיר את הטקסטים היטב, ורואה בהם יופי של אידיאולוגיות, באמת ובתמים.

אבל מקור כל הבלבול, נדמה לי, הוא בכך שיחימוביץ' (וגדי טאוב לפניה) רואה כאן ויכוח בין אידיאולוגיות. ואילו אני לא מדבר על אידיאולוגיה. יכול אדם לקרוא את "באדולינה" ולהיות קפיטליסט, סוציאליסט, קבליסט או צמחוניסט, ולמצוא לו צידוקים או אתגרים לאידיאולוגיה שלו על פי מצב רוחו. "באדולינה" עוסק במשהו הרבה יותר ראשוני, שקודם בהרבה לאידיאולוגיה. הוא עוסק בערכו העצמי של היחיד. האם אני מלך, או קורבן?

כל קריאה פוליטית של הסיפור הזה תניב תוצאות אומללות. קריאה קפיטליסטית תיחרד מהאפשרות שההמון המאולף יהפוך לעדר פראי של אינדיווידואליסטים שמתעלמים מאופנות, ממותגים ומסמלי-סטטוס; קריאה סוציאליסטית, מתברר, מניבה אימה מפני חברה של אגואיסטים נטולי-חמלה. אבל "באדולינה" לא נועד להיות "חלופה למאבק לצדק ולשוויון, חלופה להיותך חבר מודאג ואיכפתי בקהילה, חלופה לכל פעילות מחאה פוליטית, חברתית או אינטלקטואלית". לא מדובר שם על חלופה, אלא על בסיס.

הבסיס הזה נראה ליחימוביץ' כאיזה תחביב ב"הוויה הבורגנית המעודכנת". היא מתקוממת כנגד האמירה שכל אחד מאיתנו הוא יצירה חד-פעמית של הבריאה, ולא נמלים צייתניות. "ובכן, זה לא נכון. חייהם של בני אדם רבים מדי, בעולם ובארץ, הם זולים עד כאב". ברצינות? איזה פדיחה, לא שמתי לב. או שמא בדיוק על (ואל) האנשים האלה אני כותב שהם יצירות חד-פעמיות של הבריאה? חבל לי על הזמן: "מי שעובד במפעל עופות תמורת שכר של שלושת אלפים ומאתיים שקל", היא טוענת, "אין לו ברירה אלא להיות נמלה קטנה וצייתנית, ובוודאי שאין לו כוח להתחבר אל האני הפנימי שלו".

לכל אחד יש את המסעודה משדרות שלו, מתברר, גם לסוציאליסטים. המסעוד הסוציאליסטי עובד במפעל עופות, מה שזה לא יהיה, ואין לו ברירה אלא להיות נמלה קטנה וצייתנית. זהו, דינו נחרץ. אולי יצילו אותו סוציאליסטים טובי-לב מהתקשורת, אבל בינו לבינו הוא נמלה. אין לו שום כוח לשנות כלום, ובוודאי שלא להתחבר לאני הפנימי שלו, כי מה נמלה קטנה כמוהו יודעת על עניינים שבנפש?

ואני טוען (ואף אם יתלשו את סינרי וינפצו את הזגוגיות העגולות במשקפי לא אסוג) שמסעוד הזה הוא מלך, בדיוק כפי שיחימוביץ' מלכה. אני טוען שכל עוד הוא יאמין שהוא נמלה, סיכוייו לשפר את חייו יהיו קטנים בהרבה מכשיגיד – אני נזר הבריאה, אין לאף אחד זכות להתייחס אלי ככה. אני מניח שבמגזר הסוציאליסטי שמחים מאוד כשעובדי מפעל עופות משביתים את העבודה עד שישופרו תנאיהם (ועד שמישהו יסביר להם אחת ולתמיד מה מייצרים במפעל עופות); או כשעובדות של מתפרה שנסגרה במצפה רמון מחליטות לא להיכנע, ולנהל את המפעל בכוחות עצמן. מתוך מה האנשים האלה פועלים? מתוך תחושת קטנות והשלמה, או מתוך איזו אמונה יוקדת בכוחותיהם הטמירים ובכך שחייהם נועדו ליותר מזה?

אבל יחימוביץ', כפי שהיא מעידה על עצמה, לא מאמינה שיש בתוכה איזו משמעות או עומק. "ההתעסקות הזאת ב'עצמי' מסרסת וטוטליטרית". יצא לשנינו להיפגש לא פעם באירועים למען נשים מוכות, או נפגעות תקיפה מינית. לכן ידוע לי שידוע לה שהתנועה הפמיניסטית עודדה בכל לב התמקדות במה שנקרא באנגלית "self esteem", או בעברית הכרת ערך עצמי. תחת להרצות לנשים עוד ועוד פוליטיקה מיגדרית, הוחלט בתבונה שהכל מתחיל מהכרתה של האשה בערך עצמה. מהידיעה שלאף אחד, בשום מצב ובשום תנאי, אסור לפגוע בה או להתייחס אליה כפחותת ערך (כפי שמספרת גם אמא-סימה, דמות ב"באדולינה"). לא רק אשה מוכה או קורבן לאלימות מינית – כל אשה. כל זה לא בא כמובן כ"חלופה" לשינוי חוקים שוביניסטיים ולתיקון אפליה, אבל ההבנה היתה שכל הדברים החיצוניים האלה לא יעזרו הרבה כל עוד יש נשים שמאמינות שהן פחותות ערך.

ההכרה בערכי העצמי היא לא פריוויליגיה של שום מעמד, ולא מדובר כאן בהתנשאות ובאדישות חברתית, אלא בהתעוררות אישית. נשים הן דוגמה אחת לקבוצת אוכלוסייה שהורגלה לחשוב על עצמה במונחים מעליבים, ונזקקת להתעוררות. פועלים בשכר רעב גם הם ייצאו נשכרים אם יאמינו שהם לא נמלים, אלא נזר הבריאה. וגם עיתונאים תל אביביים, אגב, יכולים להיות כלואים בסבך של תחושות נחיתות, אשמה וחוסר ערך עצמי, גם אם אצלם זה פחות פוטוגני מאצל מסעוד.

אני מסכים לחלוטין שמי שאומר "רק אני חשוב, רק לי יש זכויות, אף אחד אחר לא חשוב" הוא קוץ בישבנה של החברה. עליהם בדיוק אומר מלך באדולינה בספר: "זה מה שקורה כשאנשים מאמינים שהם יכולים לקבל מה שהם רוצים רק על חשבונו של מישהו אחר. כשלא מאמינים באושר בלי פגיעה. כשחושבים – אם אני מרוויח, מישהו אחר מפסיד. אם מישהו אחר שמח – אני נדפקתי. זאת מחלת נפש. אין לזה שום קשר למלוכה".

אבל בבאדולינה לכולם יש דם מלכותי. וגם בישראל, ובעולם כולו. מי שמאמין בזה באמת ובתמים, לא יכול לפגוע בנפש חיה אחרת ולא יכול לסבול פגיעה כזאת. התפוצה של הספר מעידה על מעגל רחב בהרבה מהאליטה הבורגנית (שלא צריכה באדולינות בשביל להרגיש טוב בקשר לעצמה), ורוב התגובות מגיעות מאנשים ששמחו על התזכורת, בימים שבהם כמעט כל אחד משתייך למגזר פגוע כלשהו.

התוכנית הכלכלית מחרידה בעיני, אני מזועזע מסחר העבדים, מהסחר בנשים, מהאלימות, מאווירת הפחד וההיסטריה, מהרעב באפריקה, מהרס היערות והרעלת המים, מניצול ילדים במזרח הרחוק, ומהאופן שבו כל הדברים האלה הפכו לוויכוח אידיאולוגי-דעתני בין "איזמים". לו יכולתי, הייתי מקדיש את חיי לכל אחד ואחת מהנפגעים הללו, מחזק את גופם ואת רוחם עד שהיו זוכים לכבוד ולהוקרה שהם ראויים לו. מכיוון שקטונתי, לא נותר לי אלא להפיץ את המרד בבגדי ליצן. על ליצנים לא עושים כתבות מוסף ב"על המשמר", אבל מביאים אותם לסקילה בחוצות מוסף "הארץ". ומעכשיו והלאה, למרבה החדווה, המרד יכול להימשך בלעדיהם. *

 

מודעות פרסומת
גלריה | פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s