תזיז את הבאדולינה שלך / שלי יחימוביץ'


גדי טאוב צודק. העיסוק הדתי כמעט של "באדולינה" ודומיו באושר הפנימי אינו אלא התנערות מאחריות ואיכפתיות לכל תחלואי העולם שמחוץ ל"אני". תגובה לתגובה של גבי ניצן ("מי הזיז את הבאדולינה שלי", 13.6.02(

אכן גבי, דבר מוזר קרה. בלא משים היתה באדולינה ("יריב חייכני ודל שומן" ובעל "כתפיים דקיקות" על פי הגדרתך שלך) לטקסט פוליטי, כלכלי ותרבותי. לפעמים דווקא טקסטים כאלה, שלא נועדו מלכתחילה להיות מסות כבדות משקל על מצב האנושות, אלה הנכתבים בתמימות ובלא מודעות, משקפים בחריפות ובצלילות את רוח התקופה.

באדולינה החביבה שלך נכתבה אמנם כמהתלה מחויכת, אבל יפה עשה גדי טאוב כשלכד אותה במעופה, סימן אותה והעניק לה הקשר – בעודה משייטת לה נטולת רצון להזיק. כל מה שביקשה באדולינה הוא לסייע לאנשים למצוא את אושרם הפנימי, וממש בלי דעת החצינה כמה מחלות של העשור האחרון.

לא כתבת "מניפסט קפיטליסטי דורסני" כי אם שירה רכה ואופנתית, המעניקה צידוק תרבותי ואווירה הולמת לדרך חיים ולשיטה כלכלית שעל פיהם מתנהל העולם היום. מעניינת עוד יותר תגובתך לגדי טאוב, שהיא כבר מודעת ומחושבת ואפולוגטית. ודווקא ככזאת היא מאששת עד כאב את המגדל שהקים טאוב על ספרך, ומוכיחה כי חושיו לא הטעו אותו. כך קיבלנו מפיך שיר הלל מנומק ל"התבוננות עצמית", ל"להקשיב לעצמך", ל"אהבה עצמית" ל"קבלה עצמית" ל"הבנה עצמית" לברר "מי אני" ו"מה אני מרגיש", וכל זאת בלא שום ראיית מאקרו (פוליטית, סוציולוגית, פילוסופית, מוסרית, משהו!). הכל מתחיל בי ונגמר בעצמי.

טיבו של מסע פנימי שאינך מציץ בו אל העולם החיצון על מצוקותיו ועל תחלואיו. בעברית פשוטה קוראים לזה אנוכיות ובלועזית אגוצנטריות. מובן שהחיים מורכבים מזה. אין פסול בהתבוננות עצמית, ויכול אדם להיות קשוב הן לעצמו והן לסביבתו. אבל כשהתחברות ל"עצמי" נעשית זרם מרכזי בהוויה הבורגנית המעודכנת, כמעט דת חדשה, מתעורר חשד שבני אדם לא רוצים עוד להתבונן בסביבתם.

כשהשלום מתחיל בתוכך אתה עשוי לחשוב בטעות שבחוץ הכל בסדר. ובכן, בחוץ הכל מאוד לא בסדר, גבי. בחוץ מתחוללת רגרסיה מבהילה במעמדם של בני אדם עובדים, והשימוש בבני אדם נטולי זכויות כבחומרי גלם זולים מתפשט כמו מגפה קטלנית. למעשה, מעולם לא היינו כה קרובים לעבדות, זו שהאמנו כי חלפה מן העולם. בחוץ יש אמנם יותר עשירים מופלגים שהדמיון לא יכול להכיל את עושרם, אבל רוב אוכלוסיית העולם חיה בעוני ובחולי וברעב ובהעדר תקווה. בחוץ, זכויות אדם ואזרח שאתה היית שותף ראוי במאבק לקידומן, היו לזכויות האדם האמיד, הזוכה להגנה משפטית, להשכלה ולשירותי בריאות טובים לאין ערוך מאלה של אנשים עניים. אני ממאנת להאמין שזה העולם שאתה רוצה בו.

איפה השאיפה לעולם טוב יותר, סליחה על הקלישאה? או שמא העולם הפנימי שלך הוא כה טוב עד שדי לך בו? ההתעסקות הזאת ב"עצמי" מסרסת וטוטליטרית. היא כזאת כיוון שהיא מונעת קריאת תיגר, מרד וחתרנות שהם נשמת אפה של חברה תוססת וחושבת, והופכת את כל אלה לנדנוד קטנוני. היא מציירת את מי שמתעסק בעצמו כאדם חיובי, ואת מי שמנסה לשנות את פניה של החברה – עוכר שמחות. עזבו אותי, אומר הרהור עמוק, אני עסוק במסע אל האני שלי כדי למצוא את אושרי, ואתם, הפסיקו להיות ביקורתיים, חייכו חיוך גדול והתמזגו עם עצמכם.

העיסוק הדתי בעצמנו והחיטוט אחרי עומקים ומשמעות פנימיים (יש לי איזה חשד שהם לא נמצאים שם בכלל, אבל זה כבר עניין לרשימה אחרת) הוא חלופה שאינה מעוררת כבוד. חלופה למאבק לצדק ולשוויון, חלופה להיותך חבר מודאג ואיכפתי בקהילה, חלופה לכל פעילות מחאה פוליטית, חברתית או אינטלקטואלית.

אולי לא במקרה בחרת להסביר לגדי טאוב ש"החופש לבחור" הוא חירותו של הצרכן לבחור בתבונה בין מוצרים. גם העיסוק האובססיווי בזכויות הצרכן היה כבר לזרא. סליחה, מה עם היצרן, זה שנמצא בתחתית שרשרת המזון האנושית? מה עם החופש שלו ומדוע הוא נפקד? זכות הצרכן לקנות חולצה מייד אין צ'יינה בזול היא עבדותו של ילד סיני המשתכר דולר ליום בסדנת יזע במזרח; זכות הצרכן לקנות פורנו קשה היא סחר נתעב ואלים בנשים ובילדים לצרכי תעשיית המין; זכות הצרכן לקבל שירותים בכל עת היא שלילת זכותו של העובד לשביתה; זכות הצרכן החילוני לקנות כורסה בשבת היא עבדותם של זבנים הנאלצים לעבוד שבעה ימים בשבוע, ולא – יפוטרו; זכות הצרכן שישפצו לו בזול משמעה העסקת עובדים זרים בתנאי ניצול; זכות הצרכן לתעריפים מוזלים משמעה הפרטת חברה ממשלתית, פיטורי עובדיה הקבועים והעסקת עובדי קבלן במקומם. זכותי-זכותי-זכותי. עצמי-עצמי-עצמי. כאלה הם פני הדברים בחברה נעדרת סולידריות שאזרחיה היותר שבעים מקיימים מסעות אל עצמם.

"אף כי ההון הינו רק מוסד אחד מתוך שלל מוסדות השליטה שנכפו על המין האנושי במרוצת ההיסטוריה, הוא הפך בהדרגה למוסד הדומיננטי בחברה האנושית בימינו. ההון הוא הצורה החודרנית, הגמישה והמקיפה ביותר של העוצמה שהתקיימה עד היום". אני מצטטת מספרם של הכלכלנים שמשון ביכלר ויהונתן ניצן "מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום" כדי לספק תשובה לפליאה הכנה שלך על הקישור המוזר לכאורה בינך, בין הפוליטיקאי נתניהו ובין המיליארדרית אריסון. ביכלר וניצן אומרים שהחלוקה המסורתית בין פוליטיקה, כלכלה, חברה ותרבות אינה קיימת עוד. כל אלה פועלים יחד בשירות מכונה אדירת כוח. המוסד החדש של יחסי שליטה: ההון. וכיוון שההון הוא צורת שליטה כה גמישה וחודרנית, הוא מכפיף אותנו גם לטרנדים נוחים לו: תעשיית נעורי הנצח והיופי, מרוץ צריכה מטורף, סגידה חסרת הבחנה ל"כוחות השוק", המסע אל תוך העצמי.

ואכן, יותר מכל, החיפוש פנימה הוא נוח להפליא לאליטה השלטת. לכל אליטה שלטת. שכן הוא מסייע לשמר את הסדר החברתי ולהשאירו על כנו ואינו קורא עליו תיגר, גם אם זה סדר חברתי קלוקל ומכוער.

לדעתך, "כל אחד מאתנו מהווה יצירה חד פעמית יקרה" ואין אנו "נמלים קטנות וצייתניות". ובכן, זה לא נכון. חייהם של בני אדם רבים מדי, בעולם ובארץ, הם זולים עד כאב, ומי שעובד במפעל עופות תמורת שכר של שלושת אלפים ומאתיים שקלים בחודש אין לו ברירה אלא להיות נמלה קטנה וצייתנית, ובוודאי שאין לו כוח להתחבר אל האני הפנימי שלו. זו פריווילגיה השמורה למעמדות העליונים ולמעמד הביניים. ממעמד הביניים יצאו במהלך ההיסטוריה המהפכות החשובות באמת, אבל איזו מהפכה תצא ממנו עכשיו כשהוא עסוק בקבלה מחויכת של המצב ובהטפה למציאת אושר בכל תנאי?

ההנחה שכל אחד יכול להיות מאושר אם רק יתחיל את השלום בתוכו, היא הטפה לקיבעון ולהשלמה. זו קריאה לדרי העולם – אלה שהמזל שיחק להם להיוולד נכון ואלה שלא – להישאר במשבצות שהקנה להם מעמדם הסוציו-אקונומי ולהיות אסירי תודה. בוודאי שלא לעשות דבר לשינוי פניה של המציאות. לעזאזל המציאות, הלוא האושר נמצא בתוכי.

דוגמה נאה להלך רוח זה מובאת בגיליון מוסף "הארץ" שבו התפרסמה תגובתך, בכתבה על היישוב רותם – יישוב יהודי מוקף ערבים ומוגן בגדר ביטחון ובכוחות צה"ל, שיושביו רוצים להיות "קרוב לאמא אדמה ולאדם שבתוכנו בחיבוק גדול". אומרת תושבת רותם: "נכון שהייתי מעדיפה לא לראות חיילים וגדר מול העיניים, אבל את בוחרת מה את רואה, והפסטורליה היא פנימית".

 

מודעות פרסומת
גלריה | פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s