אהבה בדרך למעלה / מבוסס על טקסט מאת גיל בר

חיי קבוצה אמיתיים ובריאים הנם תוצאה של עבודה קשה של כלל החברים. מי שמחפש התפתחות רוחנית אמיתית, דרך מושלמת ללמוד ולבנות אהבה, צריך להודות לחבריו ולקבוצה שלו על היותם מראה נצחית עבורו, המשקפת את עצמו ומלמדת אותו לעזור, לתמוך, לקבל, להבין ולסלוח.

אהבה היא מילה גדולה שנמצאת בשימוש רב ושגורה בפי כולם, אך בדרך כלל היא מאוד לא מובנת. מאות ואלפי שירים נכתבו על האהבה ובשמה. רובם עצובים, מדכאים ומדברים בעיקר על חוסר אהבה ואכזבה.

למה? איך קרה הדבר?

פנטזיות דמיונות, רומנים, סרטים, נראה כי הכל כבר נעשה. מה ניתן ללמוד מהעובדה כי אחוז הגירושין בעולם הוא למעלה מ- 50%??? (או במילים אחרות: כל זוג שני שמתחתן- מתגרש).

ניתן ללמוד מכך כי אנו צריכים ללמוד איך חיים ביחד עם עוד אדם?

האם אהבה היא משהו נלמד? או שמה זוהי מתת שמים שרק יחידי סגולה זוכים לה? ואולי ראינו יותר מדי סרטים רומנטיים ואנחנו כבר לא יודעים באמת מה זאת אהבה?

 

עיקרון המראה

שורש המילה אהבה הוא א.ה.ב- כלומר הב, תן, ומכן ניתן ללמוד כי אהבה קשורה יותר מכל דבר אחר לנתינה, אבל הכוונה היא לנתינה אמיתית ללא תנאים ובמצבים הכי קשים ולא רק בימים המרגשים של תחילת הדרך. האדם הוא יחידה אוטונומית בעלת מורכבות פסיכולוגית שאין כדוגמתה, השואף לקיים את עצמו ולדאוג לעצמו, במעין אינסטינקט קיומי בסיסי. אז מה הפלא שאם לוקחים הרבה יחידות כאלה ומנסים לחברן ביחד, נוצרת מלחמת עולם שלישית?

אולי זה בלתי נתפס, אבל מערכת יחסים קבוצתית תקינה מעידה על נס אלוהי או על כך שבני הקבוצה המדוברת הבינו את הפטנט והשיגו נגישות להוראות ההפעלה הקוסמיות. כל חיבור מוצלח בין שני אנשים, אבל בעיקר חיי קבוצה מעידים על קונפליקט הרמוני בין ניגודים. במקרים רבים, יש רק קונפליקט או רק ניגוד אך ללא הרמוניה.

 

למרות שאנחנו בני אדם עצמאיים ואינדיבידואליים נבראנו למטרה מסוימת וכדי להגשימה יש צורך לחיות בחברה. יש לנו תלות הדדית בסובבים אותנו, שקצת מתערפלת בחיי קבוצה, אבל למה בעצם אנחנו תלויים ב"אחר" בחיינו?

קודם כל, כדי שנלמד לעזור, לתמוך, לקבל, להבין בעתות מצוקה, לסלוח כשכועסים ועוד.

אבל הסיבה העיקרית לתלותנו באחרים היא "עיקרון המראה". כל מערכת יחסים היא בעצם חיים במחיצתם של מראה נצחית שמשקפת לנו את עצמנו כל הזמן, בעיקר במקומות הלא נעימים, כלומר הפגמים הלא מודעים והמודעים של אישיותנו. לכן מערכת יחסים בריאה מכריחה אותנו להיות בתיקון עצמי תמידי, מכיוון שיש לנו כלי שמראה לנו מתי והיכן צריך, רצוי וכדאי לתקן. במקום להימנע מזה- נסו לחשוב על הרווח העצום שיש כאן, הרי משמעות תיקון תמידי היא התפתחות מתמדת, ובעצם חיי קבוצה מהווים כלי מופלא להתפתחות רוחנית.

 

להשאיר את האגו בחוץ

האגו הוא אחד האלמנטים שיכולים להגביל אותנו ולמנוע מאתנו להשתמש בכלי הנפלא הזה. לרובנו יש קושי אדיר להודות במגבלות שלנו ולקבל את העובדה שאנחנו צריכים להיות בהשתנות תמידית. קושי נוסף הוא הרצון שלנו שחברי הקבוצה ששותפים לחיינו יגיעו מוכנים ומותאמים אלינו. הבעיה היא שלעתים אנחנו לא מוכנים להבין שהקשיים הם גם בנו, ולא רק בחברינו לקבוצה, וזה יכול להגיע עד כדי כך שאנחנו מסלפים את המציאות, וחושבים שהקבוצה בה בחרנו ושבה אנו חברים הנה בחירה לא נכונה. בינינו אף אחד לא מושלם, ומטרתנו בעולם הזה היא לתקן את הפגמים.

 

חיי קבוצה הם עבודה

העולם שלנו מחולק ליום וללילה. אנחנו מתחילים את הצעדה שלנו בחושך ומתקדמים לאט לאט לעבר האור. לפעמים יש שוב חושך, אך אל לנו לשכוח שאם נתקדם צעד אחרי צעד נגיע לאור הגדול. אך עד שנגיע אליו, עלינו להיעזר במה שקיים סביבנו כדי להביא יותר ויותר אור לחיינו. אהבה אמנם מוסיפה אור לחיינו, אך כדי לקבלו אנחנו חייבים להסכים שבאנו לעולם כדי לתת ולא לקבל, וזה לא שיש לנו מה להתלונן, אנחנו מקבלים המון- חיים, חיות, בריאות, מזון, עולם מופלא ועוד.

מה שמאתגר את האדם להתקדם זו הידיעה שכוח נגדי וזהה לו בעוצמתו פועל עליו- זהו חוק פיזיקלי ידוע. בפשטות קוראים לזה קשר. ללא קהילה או קבוצה אדם נחשב לא שלם, הוא לא יכול באמת לגדול ולהתפתח ואין לו נקודת ייחוס אמיתית.

קשר זה לא רק רומנטיקה, זה לא רק סרט צבוע בוורוד זרחני. קשר- חיי קבוצה זו עבודה, אתגר להתפתחות אינסופית ביחד. מי שמחפש "רומנטיקה" שילך לקולנוע. אבל מי שמחפש התפתחות רוחנית אמיתית, דרך מושלמת ללמוד ולבנות אהבה, שלא ישכח להודות לחבריו לקבוצה, ולומר להם תודה גדולה ועצומה על כך "שאתם קיימים בחיי כדי להוות מראה בשביל עצמי, מראה כדי שאוכל לראות כמה אהבה אני עוד יכול ללמוד לתת", וככל שהקבוצה גדולה יותר- אז זו בכלל חגיגה גדולה של מראות.

 

"ואהבת לרעך כמוך"

כאשר אנחנו מוכנים לאהוב את מי שמולנו באותה המידה שבה אנחנו אוהבים וסולחים לעצמנו. רעך- זה שעושה לך טובה ומראה לך את הרע שבך רק כי הוא רוצה שתנקה אותו מעצך. זו נתינה של הזולת אלינו, לא בביקורת, לא בשיפוט, אלא רק מעצם קיומנו בחיינו.

ועכשיו אולי אנחנו מבינים מעט יותר טוב את האהבה הזאת, גם אל לא תמיד אפשר לגשת למראה, ולהביט.

 

מודעות פרסומת
גלריה | פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s