יש ערימה של חבר'ה בטיפול / ליאת רון

במהלך מלחמת העולם השנייה הוצפו הקליניקות בפציינטים חרדים שביקשו טיפול פסיכולוגי. היתה רק בעיה פעוטה: לא היה מי שיטפל בהם. כיוון שמרבית הפסיכולוגים גויסו למלחמה, נוצר צורך דחוף בהתארגנות חדשה. ואז, במקום טיפול אחד על אחד, החלו להופיע קבוצות טיפוליות. וילפרד ביון, פסיכותרפיסט אנגלי, ערך בשנים ההן תצפיות על תהליכים המתרחשים בתוך קבוצות. הנחת העבודה היתה שקבוצה מעוררת חרדות, תחרות בין המשתתפים בה וחשש שלא ישמעו את דבריהם ודעתם. "המחקר הראה שהקבוצה משתמשת בכמה מנגנונים כדי להתמודד עם תוצרי הלוואי האלה", אומר פרופסור יגאל גינת, פסיכיאטר וחבר ב"אפק", האגודה הישראלית ללימוד תהליכים קבוצתיים וארגוניים. "הדרך הראשונה היא תלות. הקבוצה בוחרת מנהיג, והמסר שלה הוא: אתה תגיד לנו מה לעשות, עם הרבה התבטלות בפניו. לעתים קרובות יש כישלון וכעס, לכן המנגנון הזה זמני ולא מוצלח. האופציה הבאה היא לחימה­בריחה. הקבוצה מתלכדת סביב אויב חיצוני שיכול להיות ערפאת, ההנהלה, או ארגון עוין, וכל האגרסיה מופנית אל המכשול. ויש גם מנגנון 'זוגי', שאומר: אנחנו צריכים לאתר זוג אידיאלי בקבוצה והם יוליד ו את המשיח, תוך התייחסות אל העתיד המעורפל והתעלמות מההווה".ביון יצר תיאוריה המשכית לזו שפרויד עסק בה בסוף ימיו, שכונתה "תיאוריית הפסיכולוגיה של הקבוצה והארגון". אצל פרויד הובאו הצבא והכנסייה כדוגמאות לדינמיקה הקבוצתית. הכנסייה כמשתמשת במנגנון התלות, והצבא במנגנון הלחימה­בריחה. ביון הוסיף להן את המלוכה, כהמחשה למנגנון השלישי של הזיווגים והקמת השושלת.לא רק שאבי הפסיכולוגיה המודרנית יצר את הבסיס לטיפול הקבוצתי, הוא אף טען בלהט שלא ניתן להפריד בין הפסיכולוגיה של היחיד לזו של הקבוצה, כיוון שהיא נבנית מהקשרים של האדם עם אחרים. בשנות ה­90' ובמילניום החדש, התגוונו הטיפולים הקבוצתיים והפכו פופולאריים.יוסי טריאסט, פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקן ומנהל מכון "טריאסט­שריג", נרתע מהשימוש בכותרת "שבירת הטיפול הפסיכולוגי המסורתי", כשדנים בטיפול הקבוצתי באוריינטציה פסיכואנליטית. "בטיפול אנחנו מנסים להבין איך עולם של יחסים מופנמים בא לידי ביטוי ביחסים הממשיים ב'עולם האמיתי'. לכל אחד מאיתנו יש מאגר שלם של מערכות יחסים מופנמות, אותן רכש מהסביבה הקרובה ­ אבא, אמא, אחים אחיות. נניח שמ ישהו הפנים דמות אב סמכותית, קפדנית. כשיפגוש דמות סמכותית כלשהי, יש להניח שייגש אליה באותה צורה שבה ניגש לאביו. מערכת יחסים כזאת תתנהל מתוך פחד, כניעה, חרדה, הימנעות או פתיינות; רק שבעצם הוא לא פוגש את הדמות המציאותית, אלא את זו המופנמת."הקבוצה היא מעבדה המאפשרת לאפיין ולזהות את דפוס היחסים שאדם יוצר עם חבריו לקבוצה. דרך ניתוחם ניתן להבין מה מתחולל במערכות היחסים המופנמות שלו. המטרה: הרחבה של רפרטואר ההתנהגות והגדלת דרגות חופש בהתייחסות אל הזולת, בין אם מדובר בדמויות סמכותיות, עמיתים, גברים, או נשים".­ גם בטיפול פרטני נבדקות מערכות יחסים כאלה?"נכון, רק בהבדל אחד: בקבוצה יש הזדמנות לבדוק בו זמנית מערכת יחסים עם יותר מאדם אחד. בזוג, זה אתה והשני. ברגע שיש יותר אנשים, השאלה היא איך אתה לוקח לעצמך מקום, כשכל קשר שנוצר בין שניים, מוציא, פוטנציאלית, מישהו אחר החוצה. הקבוצה היא כלי שמאפשר בחינה בזמן אמת את ההתרחשות הפסיכולוגית של יציאה לחברה ולמשפחה. שחזור סיטואציות מהעבר, כמו הליכה של ילד לגן, או המלחמה על המקום במשפחה עם עוד אח. יש בקבוצה איכויות המאפשרות התנסות ורגר סיה יותר עמוקה מאשר בטיפול הפרטני. יש לה תרבות פסיכולוגית ארכאית, שאינה מסוגלת למורכבויות ומפצלת בין טוב לרע, עם שעירות לעזאזל. הכל קורה בה מהר יותר מטיפול רגיל. "הקבוצות הטיפוליות מהסוג שאני מאמין בהן, נוגעות בהרבה היבטים שקיימים גם בטיפול הפרטני המעמיק, בהבדל המהותי של נוכחות ה'שלישי', ההופך את הקבוצה למעין משפחה. השחזור של המקום והתפקידים שהאדם לוקח, לא רק מדוברים אלא מומחשים. לדוגמא, בתוך תוכו של בדחן הקבוצה יש דמות של אם דכאונית והוא יודע שאם לא יצחק יאבד אותה".עדיף שחברי הקבוצה לא יכירו זה את זה, (כולל קבוצות של ייעוץ ארגוני המיועדות לאנשי עסקים, מנהל, צבא ושירותים, מהסוג שמעביר פרופסור גינת), כדי שלא יהיו מוגבלים בנימוסים חברתיים וכדי להבטיח שיח אותנטי. אין גם כוונה להפוך את החברים בקבוצה לחברי נפש. אלה ששולחים רווקים לקבוצה כדי למצוא חתן או כלה, עושים להם עוול."אחד הדברים שהקבוצה מאוד מחדדת", אומר טריאסט, "היא עבודה על תפיסת הזהות של כל אחד מחבריה. אם אני חושב כאיש חביב ולבבי וארבעה חברים אומרים שחביבותי היא השתלטות קולנית על הקבוצה, יכול להיות שיש בזה משהו; אף על פי כן, לפעמים מטעמים הגנתיים, הקבוצה יכולה לייצר זהות מולבשת על מישהו מתוך שעירות לעזאזל. מי שיגיד אמת מכאיבה יוקע כטיפש, ולקבוצה יש הרבה כוח".­ מה שיכול להפוך טיפול כזה להרסני."כמו כל טיפול. פה המקום בו המטפל צריך להיות מיומן ולאפשר לאנשים לבנות את הזהויות שלהם".­ מי יפיק מטיפול קבוצתי תועלת?"אנשים שרוצים לבחון את עצמם במרחבים הבינאישיים, הגדולים ממרחב של טיפול יחידני; כאלה שמתקשים להיפתח במערכת הפרטנית, או שהטיפול הפרטני מתקשה להכיל אותם בגלל היותם מציפים או מוצפים; אנשים שנזקקים מאוד, תוקפניים, כאלה שהמפגש האישי לא מספק אותם ואלה שפוחדים מאינטימיות".בשנים האחרונות נפתחות קבוצות בקצב מטורף. החל בקבוצות תמיכה למיניהן שמטפלות בהפרעות אכילה, אלכוהוליזם, מגדר מיני, דרך קבוצות אקספרסיביות שמשלבות הבעה בדרמה, ציור, תנועה ושימוש בגוף ועד לכנסי הענק של "הפורום" שהפכו כמעט לכת. "הסדנאות האלה שרלטניות", אומר פרופסור גינת, "אנשים נמצאים במצב שבו הם נוחים לקבל השראה, סוג של שטיפת מוח. הרבה פעמים יש חזרתיות וההימצאות בקבוצה ענקית גורמת להיסחפות והתנהגות של המון". כיוון שאין חוק מוסדר, התחום גדוש במנחים נטולי הסמכה פורמלית. כדי להילחם בתופעה, הוקם לאחרונה "המכון הישראלי לטיפול קבוצתי אנליטי", המסונף לאיגוד האירופאי "אגטין", המונה 87 מטפלים בכירים, שכל אחד מהם עבר הכשרה של שלוש שנים בתחום.הטיפול הקבוצתי נפתח במילוי שאלון ופגישת היכרות, ה"אינטק" הקלאסי עם המטופל, שבמהלכו נעשה בירור מהי המסגרת הטיפולית המתאימה ביותר עבורו; בעזרתה יכול המטפל גם להגיע למסקנה שאופי הטיפול הקבוצתי לא מתאים. "קורה לא פעם שאדם המפחד מאינטימיות רוצה קבוצה", אומר טריאסט, "ואז אפנה אותו לטיפול פרטני. אם בכל זאת יפחד מטיפול פרטני, אאפשר לו מבנה שכיח המשלב את שניהם. הטיפול לא מתאים לאנשים שנמצאים בסיטואציה אקוטית כמו דיכאון, אנשים שמאמינים בצורה רופפת שהקבוצה יכולה לפרק אותם. לכן חייב להיעשות 'אינטק' המבטיח שמי שלא מתאים לא ייכנס."הקבוצות האנליטיות מונות עד תשעה אנשים, עם שני מנחים, גבר ואשה. רצוי שיהיה מכנה משותף בין האנשים, שיאפשר דיבור נוח. מבחינת אופי הבעיות ומבנה האישיות, רצוי שהקבוצה תהיה הטרוגנית עד כמה שאפשר. ככל שהקבוצה יותר הטרוג נית, סגנון ההתמודדות עשיר יותר. יחד עם זאת, אם הפערים גדולים מדי עלולה להיווצר בעיה".­ קורה שהמטפל מוציא מישהו לא מתאים מקבוצה?"לעיתים נדירות, אבל קורה הרבה שאנשים עוזבים".אחד הבאגים הקשים של הטיפול, היא הבעייתיות האתית. בטיפול פרטני, אתה יודע שהמטפל מחויב לסודיות ואתיקה מתוקף חוק, אבל חברי הקבוצה לא חייבים לשמור את הפרטים האינטימיים שנידבת בבטן. אז נכון שהקבוצות פועלות תחת הסכמה כללית על סודיות, אבל אין שום סנקציה כלפי מי שמחליט לפתוח את הפה. הצורך לחשוב מה אתה אומר, מתי ולמי, עלול להתנגש בפתיחות ובתמיכה שלהן מטיף הטיפול. "תיאורית ההיקשרות", אומרת ד"ר פנינה רפופורט, ממנהלות מכון "תמורות ואנשים" לפסיכותרפיה וטיפול קבוצתי, "טוענת שכשאדם נמצא במצוקה הוא יחפש אדם שישמש כמפלט ותמיכה. האם יכולה להחוות כמקום כזה. אם הילד חווה בילדותו חוויה טובה, הוא יפתח 'מודל היקשרות' מול מצבי מצוקה ויבטא אמון וביטחון עצמי. אם החוויה היתה קשה, הוא יפתח מודל היקשרות חרדתי או הימנעותי. הקבוצה יכולה להחוות כמקום מבטחים בו ניתן להעלות מצוקות, לראות אותן באור אובייקטיבי, לקבל תמיכה, ולבנות מחדש את הביטחון והחרדות מקשרים בינאישיים"."הקבוצה הדינאמית" מתנהלת בגישה המתרכזת בדינמיקה שנוצרת כאן ועכשיו. הפסיכולוג ארווין יאלום (שכתב רבי מכר, "על הספה") פרסם ספרים בנושא הטיפול הקבוצתי הדינאמי, והם נחשבים כתנ"ך של המטפלים הקבוצתיים. תפקיד המטפל בקבוצה הדינאמית הוא כמעין עוזר, מכוון, בניגוד למטפל האנליטי המתמקד בלא מודע הקבוצתי ובודק כיצד הוא מתחבר אל התת מודע האישי והשפעתו על ההתנהגות העכשווית.ה"קבוצות האקספרסיביות", הכוללות פסיכודרמה, ארט תראפי וטיפול בתנועה, מתנהלות באחת מהגישות הטיפוליות, אנליטית או דינאמית, כאשר התיווך לעולם הפנימי מתבצע דרך יצירה או חוויה. "השימוש בעזרים היצירתיים עוזר להגיע למטרה המוצבת בכל פגישה", אומרת ד"ר רפופורט, "קבוצה יצירתית תועיל לאדם נמנע, בכך שהוא אינו מדבר על עצמו אלא על היצירה. הרעיון להשתמש באמנות במהלך טיפול הוא עתיק יומין: דוד הרגיע את שאול בנגינה על נבל, רופאי האליל היו רוקדים כדי לרפא חולים. הוא מתבסס על תיאוריה פרוידיאנית המתארת את התפתחות התודעה בשני תהליכים. בראשון האדם לומד על הדברים מתוך התנסות ובשני הוא לו מד לתת להם שם אובייקטיבי ומשתמש בשפה. ילד לומד על החלב מתוך הריח, הטעם, תחושת המלאות בבטן, ובתהליך השני הוא ילמד שהחלב בא מהפרה, שהיא בת למשפחת היונקים. כשאני מחברת אדם למטאפורות, המטופל יתחבר לשלב הראשוני של חייו, לפני שנוצרו ההגנות".למזלם של אלה שלא מסוגלים למתוח קו ישר, אין צורך להיות ואן­גוך, רינה שיינפלד, או חנה מרון כדי לעבור טיפול אקספרסיבי. מספיק להיות מוכן להתחבר לעצמך דרך הכשרון הפרטי. "היתה לי מטופלת, אמנית שסבלה מאימת קהל. ביקשתי ממנה לצייר מה היא מרגישה לפסנתר. היא ציירה עיגול גדול כייצוג לפסנתר ובתוכו עיגול קטן, את עצמה. הציור הזכיר צורה של עובר בתוך רחם, מה שמתקשר לצורת ההיפרדות שלה מהאם. דרך הציור יכולנו לעבוד על יכולת הנפרדות שלה מאמה והיכולת שלה לתפקד באופן עצמאי."בקבוצות הפסיכודרמה ניתנת האפשרות לחברי הקבוצה לחוות מחדש אירועים לא פתורים מהעבר, על ידי משחק תפקידים וחילופי תפקידים עם הדמויות הקונפליקטואליות, מה שמאפשר תובנה טובה יותר של החוויה הכואבת. כל זה נעשה במסגרת התמיכה הקבוצתית, התחלקות עם החבר המציג ברגשות ושיקוף של מה שחברי הקבוצה חוו בזכ ותו. טיפול בתנועה עובד על האמונה שאנשים חשים דברים באופן החזק ביותר דרך הגוף. שחרור המתחים מתבצע באמצעות שחרור פיסי של הגוף".בפתיחת הטיפול הקבוצתי האקספרסיבי מספר כל אחד מהחברים באיזה מקום נפשי הוא נמצא, אחריו באה ההתנסות ובסופה עיבוד החוויה ושיחה עליה. בקבוצות של פסיכודרמה מובא לעיתים מקרה אחד לפני הקבוצה והיא דנה בו לאורך הפגישה כולה, שאורכת בדרך כלל כשעה וחצי. "מחד גיסא, יש כאלה שמטפלים רק באופן אקספרסיבי", אומרת ד"ר רפופורט, "אני משתמשת בהבעה למטרה מסוימת; מאידך גיסא, ניתן לטפל באופן חווייתי גם בטיפול פרטני במקרים בהם קשה להגיע אל המטופל. בכל מצב שבו קיים מחסור ביכולת הביטוי היצירתי, התהליך עוזר לשבור מחסומים ולהתחבר שוב לכוח היצירתי הפנימי".

 

מודעות פרסומת
גלריה | פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s