המדינה של ימינו, גם אם תהיה לסוציאליסטית \ מרטין בובר

מתוך נטיבות באוטופיה

המדינה של ימינו, גם אם תהיה לסוציאליסטית, אין בידה למלא את התשוקה לחברותא, אין בידה ליתן ליחידים את התחושה האלמנטארית של ההתחברות, שאותה מבקשים מן החברותא: שהרי מדינה זו אינה חברותא ואינה עשויה להיות. אין קיבוץ אנשים גדול נקרא חברותא אלא אם הוא מורכב מחבורות חיות קטנות, מתאים חזקים של הוויית-צוותא בלתי-אמצעית, תאים שיחסי הגומלין שביניהם הם ישירים וחיוניים כיחסי חבריהם זה לזה, והם מתלכדים לקיבוץ זה באורח ישיר וחיוני כהתלכד חבריהם היחידים אל התאים. במקום שחיי-הממש בין בני אדם לחבריהם בתוך יחידותיהם הטבעיות הם חיים מפוררים, אין הקיבוץ האנושי הגדול יכול להיענות לתשוקה הזאת אל החברותא ואל השותפות אלא במעשי תרמית ואחיזת עיניים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על המדינה של ימינו, גם אם תהיה לסוציאליסטית \ מרטין בובר

  1. פינגבאק: הצעה לפעולה על קשר בין קבוצתי מחנות העולים | פתיליה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s