משמעת ל"צו הפעמון" \ חנוך רוכל

משמעת ל"צו הפעמון"

 

חובת העבודה. אין קיום לקיבוץ גדול בלי משמעת פנימית חזקה. הדבר הזה הוכח כבר בראשית היווסדות הגדוד. היסוד הראשון למשמעת הוא בחובת כל חבר לעבוד 6 ימים בשבוע (חוץ ממקרי מחלה, נסיעה או חוסר עבודה). הבודד, שאינו חבר בקיבוץ, יכול וראשי לעבוד פחות מזה אם רצונו בכך. לא כן בקומונה. כל החברים, בין שהם עובדים ובין שאינם עובדים, מקבלים את צורכיהם מהקומונה במידה שווה. כל סטיה מחוק זה, וכל עבירה עליו, עלולות ליצור סוג משתמטים החיים על חשבון עבודת זולתם. שום "מצב רוח" אין בו כדי להצדיק השתמטות מעבודה.

אמנם יש לסמוך על הכרת האחריות של החברים עצמם, אבל "פרצה קוראה לגנב". ללוא השמירה הקפדנית על חוק זה, כי עתה גרמנו לכשול לעצמנו. די היה להקל פעם אחת בנקודה זו, ולהתיר לפלוני או אלמוני להתבטל בגלל מצב-רוח או שאר גורמים סובייקטיבים, כדי שמחלת הבַטֶלֶת  תתפשט במחנה וזה יקשה על כל סידור העבודה.

הונהגה משמעת "לצו הפעמון", החבר מצווה לקום לעבודה עם הצלצול  ולעבוד מיספר שעות קבוע בכל יום. אף על פי שבמקומות רבים עובד הגדוד בהנהלתו העצמית ובמחירי קיבולת, היה הכרח להנהיג את "המשמעת לפעמון", כדי למנוע תהו-ובוהו בסידור העבודה ולאפשר את הביקורת. הפעמון עורר בשעתו תרעומת מצד רבים, שראו בזה שיטה צבאית שאינה מתאימה לרוח הקיבוץ. "הרי זה קסרקטין"- היו טוענים, אבל המכיר את הדברים מקרוב – יודע כי לשם סדר העבודה ולשם מניעת ביזבוז שעות עבודה, מין ההכרח הוא שכל האנשים יצאו לעבודה בשעה אחת, וגם יגמרוה בערך בשעה אחת. הקביעות הוא מביאה לידי דיקנות.

חנוך רוכל

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על משמעת ל"צו הפעמון" \ חנוך רוכל

  1. פינגבאק: הפעמון | פתיליה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s