עובדי כח אדם וחברות קבלן

היסטוריה

בתחילת דרכן, נועדו חברות כוח אדם לספק לגופים שונים עובדים זמניים לתקופה קצרה. כך, למשל, לשם מילוי מקומה של עובדת שיצאה לחופשת לידה או לצורך פרויקט חד פעמי בן מספר חודשים. הנחת העבודה הייתה שמדובר בפתרון נוח לשני הצדדים. חברות כוח אדם מאפשרות לעובד למצוא עבודה לתקופה קצרה  ובעלי העסקים מקבלים פתרון זמני ומיידי המאפשר להם לחסוך את תהליך גיוס העובדים והשמתם.


חברות קבלני כח האדם

עם הזמן, הפך  השימוש בעובדי חברות כוח אדם להיות נפוץ כשיטה זולה להעסקת עובדים גם לטווח ארוך מבלי להבטיח להם קביעות או תנאים סוציאליים. מנקודת מבטו של המעסיק, הסידור החדש של עובדי כוח אדם הפך את הפיטורים לעניין קל הרבה יותר והבטיח לו עובדים צייתניים יותר בעלות נמוכה.

ככל שעבר הזמן, גדל מספר חברות כוח האדם וכיום מגיע מספר המועסקים דרכן לכמאה אלף עובדים, אחוז גבוה ביותר בהשוואה לכלל העובדים במשק וגבוה במיוחד בהשוואה לאחוז עובדי חברות כוח אדם במדינות המפותחות.

הביקורת הציבורית העיקרית על דרך העסקה זו היתה כפולה:

  1.  חוסר השוויון בשכר בין שני עובדים המבצעים עבודה זהה;
  2. ניצול עובדי חברות כוח אדם התרחב כתוצאה מהעסקה לא ישירה של העובד על ידי בעל העסק שנהנה מעבודתו.

בעקבות המציאות החדשה חוקק בשנת 1996 חוק חדש בנוגע לחברות כוח אדם שבו נקבעו שני תנאי רישוי-

         חובת רישום של החברה במשרד התמ"ת ועמידה בתנאי סף;

         חובת הפקדת ערבונות על ידי החברה כתנאי לרישומה כחברת כוח אדם       הרשאית להעסיק עובדים.

בשנת 2001 נוסף תיקון לחוק שאמור היה לשפר את מצבם של עובדי חברות כוח האדם. בתיקון נוספו שני סעיפים:

1 .השוואת תנאים: שני עובדים העושים אותה עבודה והם בעלי אותם כישורים יהיו חייבים להשתכר באופן זהה. הסעיף הנ"ל אמור להיות מיושם באופן עקרוני, אך המושג  "אותה עבודה ואותם כישורים" הוא מושג עמום ומעורפל ועל כן קשה ליישמו בפועל.

2 .חובת קליטת העובד בחברה שבה הוא עובד לאחר תשעה חודשים והפיכתו לעובד מן המניין, משום שכבר אינו עובד זמני אלא עובד במקום באופן ממושך. החלת סעיף זה הלכה למעשה נדחית  פעם אחר פעם על ידי משרד האוצר ונדחית בחוק ההסדרים. עד היום טרם יושם סעיף זה, על אף שהכנסת קיבלה אותו.

לאחרונה נחתם הסכם קיבוצי בין ההסתדרות לבין חברות כוח האדם שמחליף את סעיף השוואת התנאים במגזר העסקי. ההסכם החדש אינו מבטיח השוואת תנאים, אך הוא משפר את סלהזכויות הבסיסי של עובדי חברות כוח האדם. כך, למשל, יש בו הרחבה של פנסיה ותוספותשונות מעבר לשכר המינימום וחוקי העבודה הכלליים.


חברות קבלני שירותים

חברות קבלני השירותים התפתחו מתוך פרצה בחוקים שנחקקו בנוגע לחברות כוח אדם. מבחינה חוקית הם ישות משפטית אחרת ולכן לא חלים עליהן החוקים המתייחסים לחברות כוח אדם. בפועל, הן משמשות מסלול עוקף חוק ומעין "פתרון פלא" למעסיקים שמבקשים להמשיך ולהעסיק את עובדיהם בתנאים ירודים, ולא התאפשר להם לעשות זאת באמצעות חברות כוח אדם, שלגביהן נחקקו חוקי מגן שונים.

חברות הקבלן הפכו להיות ספקיות שירותים ולא ספקיות עובדים. מזמין העבודה משלם עבור השירותים שהוא צורך ולא עבור עובדים. העבודה שבה והייתה ל"מצרך". לא אדם עומד לפנינו אלא ספק שירותים בלבד. צלם האנוש והאדם העמל מתחלפים בתועלת ושירותים שהוא מספק.  משמעות הדבר היא שאדם אינו מועסק ישירות על ידי המעסיק הנהנה משירותיו. החישוב נערך לגבי קניית "שירותים" ולא בהתאם למספר שעות העבודה. כתוצאה מכך,ישנה רמיסה בוטה ועקבית של זכויות עובדי הקבלן. איש אינו דואג להם. מזמין השירותים אינו מתעניין כלל בדרך ביצוע העבודה שהזמין ובמשמעויות החברתיות והמוסריות שלה. מנקודת מבטו הוא שילם מכספו עבור השירותים שסופקו לו ואין לו קשר או עניין כיצד הם סופקו. שני הצדדים עוצמים עיניים. הקבלן פוגע בזכויות עובדיו על מנת להגדיל את רווחיו ואילו מזמין השירות (שבפועל,העובדים עושים את מלאכתם למענו) אינו מתעניין בדרך שבה נעשתה העבודה או בתנאים שבהם נעשתה.

תחום העבודה העיקרי שבו מועסקים עובדי קבלן הוא תחום שירותי הניקיון והאבטחה.

מספר העובדים בתחום זה באמצעות חברות קבלניות אינו ידוע. אין נתונים מדויקים, אך ההערכה היא שמספרם גדול ממספרם של עובדי חברות כוח האדם (כ-100,000 עובדים(.

 הפרת זכויות עובדי קבלן על ידי רשויות המדינה

המעסיק הגדול ביותר של עובדי הקבלן הן רשויות המדינה. ממשרדי ממשלה ועד לעיריות ומועצות מקומיות. לא רק שהמדינה אינה מגנה על עובדי הקבלן, אלא היא שותפה בעשיקתם ובעקיפין אף מעודדת את הפגיעה בזכויותיהם. הנוהג בכל המכרזים של המדינה ומוסדותיה הוא שההצעה הזולה ביותר במכרז היא ההצעה הזוכה. יתר על כן: במידה וגוף ציבורי מחליט שלא לבחור בהצעה הנמוכה ביותר עליו לתת הסברים לבחירתו זו, ולא פעם אף להיגרר להתדיינות משפטית בעניין. על מנת לזכות במכרזים ולהגיש את ההצעה הזולה ביותר, מציעים הקבלנים מחירי הפסד. אכן, ישנו קשר שתיקה בעניין זה. ברור לכל שהקבלנים אינם מעוניינים להפסיד כסף ומיד לאחר הזכייה במכרז ידאגו להרוויח באמצעות חיסכון שיושג באמצעות הפגיעה בזכויות עובדיהם. עלותם הנמוכה  של השירותים שהבטיחו במכרז תתאפשר באמצעות פגיעה בעובדי הקבלן. כך, למעשה, מתקיים המחיר הנמוך במכרז ב"זכות" הפגיעה הבוטה והחמורה בעובדים שמנוצלים לרעה. להגדלת רווחי קבלן השירותים דרכים רבות. כך, למשל, באמצעות הטלת "קנסות" שרירותיים על עובד שטעה במשהו, אי תשלום עבור שעות נוספות, אי מתן החזרי נסיעות ואי תשלום שכר מינימום כחוק.

לא זו בלבד שהמדינה מעסיקה לא פעם עובדים עשוקים ומושכת את ידיה מהגנה על עובדי הקבלן, אלא שבשיטת קבלת ההצעה הנמוכה ביותר במכרז, חוסכת המדינה כספים על גבם של עובדים. אף קבלן הגון אינו יכול לשרוד כלכלית בתנאים אלה וממילא ייאלץ להתאים את הצעותיו למציאות המוסרית הפגומה. ללא גורם מאזן לדרישה הבלתי רשמית לבחור בהצעה הנמוכה בכל מכרז, עושק עובדי הקבלן ימשך.


כיצד יתכן מצב זה?

היעדר כל מנגנון של פיקוח ובקרה.כל השיטה מבוססת על אי בדיקה. מדוע לא בודקים? יש הטוענים כי למדינה אין אינטרס שיהיה פיקוח. עצימת העיניים נוחה מאוד למדינה וחוסכת לה מיליוני שקלים, שהרי גם היא נהנית משוק עבודה זול. ברור שאם העובדים היו מקבלים את המגיע להם, המחיר למכרזים היה עולה והמדינה היתה צריכה לשלם יותר.

כך נוצר מצב שבו מחד גיסא, ישנה במדינת ישראל מערכת חוקי עבודה וחוקי מגן טובה יחסית, התואמת את התקן הנהוג במדינות אחרות בעולם המערבי, ומאידך גיסא חוקי העבודה אינם נאכפים בפועל ובכך מאפשרים  את המשך העושק והניצול של העובדים החלשים במשק.

מה ניתן לעשות ?

מצד המדינה : לפסול מחירי הפסד ולפקח על זכויות העובדים; לדאוג למערך פיקוח ואכיפה לכלל המשק (כיום מפעילה המדינה בכל הארץ רק אחד עשר צוותים של פקחים על חוקי שכר מינימום!).

מצד החברה: להעלות למודעות את ניצולם המחפיר של עובדי הקבלן ולהבין שהדאגה לזכויותיהם היא באחריות כולנו.

עובדי הקבלן הם עובדים, שעל פי רוב כולנו נהנים משירותיהם באופן ישיר או עקיף. המאבטחים המגנים עלינו בכל מקום והמנקות שבאות למקומות שבהם אנו שוהים לאחר עזיבתנו אותם הם רק שתי דוגמאות לאנשים שאנו פוגשים כל יום ובכל מקום, אך נותרים שקופים בעבורנו. הימנעות מסיוע, ישיר או עקיף, לעושק עובדי הקבלן, תוכל ליצור כאן חברה צודקת יותר, מוסרית יותר.

מנהלי הקניונים, בתי הבילוי ומוסדות החינוך והתרבות חייבים לדעת שלציבור ישנה אמירה ברורה בנושא זה. ממשלת ישראל חייבת להבין שהציבור אינו משלים עם היותה שותפה בניצול עובדים בישראל.

אנו, שנהנים מדי יום משירותיהם של עובדי הקבלן, במקום העבודה ובמקומות הבילוי, חייבים לפעול על מנת למנוע את ניצולם. רק ערנות ותשומת לב מצדנו עשויים להביא לשיפור מצבם.

ברור שלהקפדה על זכויות עובדי הקבלן יש מחיר כלכלי מסוים, אך המחיר המוסרי הוא שאמור לקבוע את נורמות ההתנהגות בחברה מתוקנת

טקסט-עובדי כוח אדם וחברות קבלן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על עובדי כח אדם וחברות קבלן

  1. יש מלא בילבולים על כח אדם וחברות קבלן. אחלה בירור עשית. תודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s