קטע מתוך "היחיד והכלל" – ברל כצנלסון

"מימינו הראשונים נתגלה בתנועתנו ניגוד ההולך ונפתר בתוכנו. מהי דרך יצירתו של הפועל – האם ביחידות או בחברותא? מצד היחסים ומצד האידיאולוגיה שהבאנו מחו"ל נדחפנו לתפישה של "יחיד". צריכים היינו להסיר כבלי הכלל, אבק של דורות, ולוותה אותנו הרגשה של בודדים, של אחרונים על החומה, אשר עליהם הוטלו המאמצים האחרונים: ליפול או לגמור את סבל הגלות…

תנועתנו השואפת להקמת חברה חדשה, כוללת את הכרת חירותו של היחיד, אולם האינדיבידואליזם המופרז, הרואה את היחיד כעיקר וכמטרה, אינו הולם עוד את תנועתנו ואינו נובע מתרבותנו ומצרכינו… בכל קיומו של עם ישראל תפסה בגולה מקום רב התרבות הפנימית הכלולה ב"תורה ומצוות". אנו, ההולכים עתה ליצור הווי חדש,לא ניצור אותו מבלי הלכה, אנו לא נוכל להיזון מן הפולחן של האינדיבידואליזם המסתפק בעצמו ויוצר אך בכוח עצמו. אנו זקוקים לאידיאולוגיה חברתית, אשר תגדל לנו את האישיות היוצרת. א.ד. גורדון היה זוכר תמיד יחד עם הפסוק "אם אין אני לי מי לי" גם את הסיפא "וכשאני לעצמי – מה אני." – קו אופי להבנת האישיות בתוך התנועה החברתית. זיקתו לכלל היא חלק הכרחי, המאפשר לו את היצירה מתוך הכלל".

("היחיד והכלל"/ ב. כצנלסון)

להורדת הקטע: קטע מתוך היחיד והכלל – ברל כצנלסון

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s