אנחנו לא עוגות-סמינר משמעות 2012

רקע
החניכים הגיעו לסמינר, עברו כבר שתי יחידות הדרכה-יחידת פתיחה ויחידת מבוא. הם לאט לאט נכנסים לאווירת הסמינר ומוכנים לדיון ועיסוק בתכנים מעמיקים.
הם מבינים שהנושא העיקרי של הסמינר הוא נושא החירות, בחינת החירות מכל מיני היבטים שונים. חשוב להבהיר ולהזכיר שאנחנו בוחנים את נושא החירות הפעם מנקודת מבט הקשורה לתרבות הצריכה.

מטרות
החניך יבין שתרבות הצריכה משפיעה עלינו בכל תחומי החיים
החניך יבין כי תרבות הצריכה משפיעה לנו בין היתר על חופש הבחירה-הבנה מה הוא חופש ומהי בחירה ואיך תרבות הצריכה מדכאת זאת
החניך יבין שתרבות הצריכה משפיעה על היחסים הבין אישיים שלנו
החניך יבין שאחת מדרכי ההתמודדות עם השפעות אלו היא אינטימיות

מהלך-
1) משחק תוויות
2) שמש אסוציאציות תרבות הצריכה
3) סיפור על עצמי מנקודות מבט שונות: מד"ב, סלולרי, בחורה מדייט לא מוצלח… +
דיון איזה פונקציה אני ממלא לכל אחד מהאנשים הללו
4) קריאת אומנות האהבה+ דיון על יחסי השוק שבחברה שלנו
5) השמעת השיר של
RadioheadFake plastic tree+ דיון

תיאור-

1) משחק התוויות-
בכניסה לחדר כל אחד מקבל תווית בה הוא צריך לכתוב מה הוא שווה או במה הוא טוב? המדריך ישאל את החניכים למה לי להכיר אותם ואת התשובה הם יכתבו בתווית (אפשר לתת גם טושים צבעוניים כדי שיהפכו את התוויות למשהו אטרקטיבי).

2)שמש אסוציאציות- 

פתיחה: שמש אסוציאציות ובה שואלים את כולם כיצד תרבות הצריכה משפיעה עלינו בתור אנשים. כותבים את כל הדברים.

3)  משחקי תפקידים– בוחרים 4 חניכים ונותנים לכל אחד מהם הוראה (מבלי שאחרים ידעו איזה תפקיד נתנו לכל אחד) לספר על עצמו מנקודת המבט של אחד מהאנשים הבאים:

– בחורה/ בחור שיצאתי איתה/איתו לדייט לא מוצלח.

-המד"ב שלי.

-אחד המורים המקצועיים שלי בבית ספר.

– הפלאפון שלי (להגיד לחניך שלא יהיה ברור מדיי פה).

פותחים בדיון קצר ושואלים כל אחד מהם למה זה מה שהם סיפרו. איזה פונקציה אני ממלא עבור אותו אדם? האם לא נראה להם מוזר שאנחנו "משתמשים" באנשים כמו שאנחנו משתמשים בחפצים? (כמו הפלאפון) האם אני ממלא עבור אנשים אחרים בחברה פונקציה?. איזה פונקציה ההורים ממלאים לילדים שלהם? (כספק של משהו בדרך כלל).

נסכם איתם את הדיון בזה שאנחנו מתייחסים הרבה פעמים לאנשים כפונקציה שהם ממלאים עבורנו. כמשהו שנועד לקדם אותנו בסופו של דבר (חשוב לדבר על המושג "חפצון" ואת הפירוש של המושג[פירוש על פי ויקיפדיה בנספח בהמשך הק']. אם קשה להם קצת לתת דוגמאות ולענות על השאלה אפשר לשאול אותם על אנשים ספציפיים כמו – השומר בכניסה למושב, המוכר בחנות הבגדים, המעסיק בעבודה שעבדתי בה בעבר וכו'….)

 4) קריאת הטקסט אומנות האהבה +דיון-
הטקסט הזה בא לתת דוגמא נוספת ליחסים של צרכן מול מוכר בחברה שלנו, אבל התפקיד שלנו יהיה לכוון את הדיון באופן כללי על כלל החברה ולא רק ליחסי זוגיות.

א- איך אני מרגיש עם מה שקראתי עכשיו?

ב- שאלה: למה אתם חושבים שבתל אביב אחוז הרווקים הוא הגדול ביותר? )תשובה- כי מתקבצים שם המון אנשים שמחפשים זוגיות ויש הרבה מאוד היצע וביקוש. נוצר מצב שמתייחסים לבני זוג כאל חפץ או פרט לבוש שמחליפים יחסית בתכיפות כי הוא כבר לא מרגש אותי).

ג- איך אני מתייחס לחברי הקומונה שלי? האם הם עוד פונקציה עבורי? האם יש הבדל ביחס שאני נותן לחברי הקומונה שלי לעומת החברים שלי מהבית? מהו ההבדל?

ד- האם זה מקובל לתת בחברה שאנו חיים בה היום מבלי לצפות לקבל כלום בחזרה? (זאת שאלה שרק מראה כמה זה לא מקובל, ומחזקת את הטענה שיש יחסי שוק בצורה מאוד חזקה בחברה).

ה- האם אני פראייר אם אני קונה לחבר שלי מתנה/ משלם עליו כשיוצאים? (לשים לב לתשובה לשאלה הזאת. אם הם אומרים שלא כי הוא יחזיר לנו מתישהו זה רק מחזק את הטענה שיש לנו פה יחסי שוק. אם הם אומרים שלא כי "אני אוהב אותו" זה התשובה בעצם לשאלה שנשאל בסוף- איך מתמודדים עם הבעיה- אינטימיות ואהבה).

*נקודה למחשבה עבורם- הוכחה לזה שאנחנו מתסכלים הרבה פעמים על אנשים כמילוי פונקציה היא שכאשר בן אדם מתקשר אלינו כדי לשאול מה שלומינו זה נראה לנו ממש מוזר שהוא לא התקשר כדי לבקש משהו. הרי מתקשרים אחד לשני כדי לבקש משהו…. לא? כמה פעמים אני מרים טלפון לבן אדם כדי לשאול מה שלומו לעומת מספר הפעמים שאני יכול להתקשר אליו כדי להשיג ממנו או דרכו משהו.

5) השמעת השיר של RadioheadFake plastic tree+ דיון
משפך הפלסטיק הירוק שלה
בשביל צמחי הגומי הסיני המזויפים שלה באדמת הפלסטיק המזויפת
שהיא קנתה מאיש-גומי
בעיר מלאה בצמחי גומי
כדי לאבד את עצמו

זה שוחק אותה, זה שוחק אותה
זה שוחק אותה, זה שוחק אותה

היא חיה עם איש שבור
איש קלקר מפורר
שרק מתפורר ונשרף
הוא נהג לעשות ניתוחים
לבנות בשנות השמונים
אבל כח המשיכה תמיד מנצח

וזה שוחק אותו, זה שוחק אותו
זה שוחק אותו, זה שוחק …

היא נראית כמו הדבר האמיתי
טעמה הוא כמו הדבר האמיתי
אהבת הפלסטיק המזויפת שלי
אך אני לא יכול שלא להרגיש
שאני יכול להתעופף דרך התקרה
אם אני רק אסתובב ואברח

וזה שוחק אותי, זה שוחק אותי
זה שוחק אותי, זה שוחק אותי

אם יכולתי להיות מי שאת רוצה
אם יכולתי להיות מי שאת רוצה
כל הזמן, כל הזמן.
כל הזמן…
כל הזמן…

Her green plastic watering can
For her fake Chinese rubber plant
In the fake plastic earth
That she bought from a rubber man
In a town full of rubber plans
To get rid of itself

It wears her out, it wears her out
It wears her out, it wears her out

She lives with a broken man
A cracked polystyrene man
Who just crumbles and burns
He used to do surgery
For girls in the eighties
But gravity always wins

It wears him out, it wears him out
It wears him out, it wears …

She looks like the real thing
She tastes like the real thing
My fake plastic love
But I can't help the feeling
I could blow through the ceiling
If I just turn and run

It wears me out, it wears me out
It wears me out, it wears me out

If I could be who you wanted
If I could be who you wanted all the time

All the time…
All the time…

דיון-

-איזה יחסים שלי מעוצבים על ידי תרבות הצריכה? (שווה להכניס פה יחסי לאנשים שנותנים לי שירות).

-איך זה פוגע בחופש שלי? האם אנחנו באמת חופשיים בבחירת אופן היחס שלנו לאנשים אחרים?

-אז איך בעצם ראוי להתייחס לאנשים? האם לכל האנשים אפשר ורצוי להתייחס בצורה הזאת?

-למי אני הכי פחות מתייחס כפונקציה? (תשובה- אנשים קרובים אליי. כאלה שיש לי איתם אינטימיות ברמה גבוהה ויחסי קרבה- אהבה). שאלה מנחה נוספת שיכולה לקדם אותם לתשובה היא – למי אני נותן דברים מבלי לצפות לתמורה?

* בשלב זה (ובהתאם לזמן) אפשר לחזור לשמש אסוציאציות שכתבנו בהתחלה ולהוסיף אליה תובנות של החניכים.

 נספחים-

טקסט מתוך אומנות האהבה-
האופן שבו בנוייה הכלכלה שלנו –  בתרבות הצריכה ובקפיטליזם בכלל – מעבר להשלכות הברורות משפיעה על כל מיני דברים יותר עמוקים – איך אנחנו תופסים את עצמנו, את האנשים שסביבנו, איך אנחנו מתייחסים ופועלים במרחבים של יחסים, תרבות, פנאי, לימודים וכו'.  נבחן את עניין ההשפעה של ההתנהלות הכלכלית בחברה בראי האהבה…

רוב בני האדם רואים את בעיית האהבה בעיקר כבעיית היותם נאהבים ולא כבעיית היותם אוהבים, כבעיית יכולתו של היחיד לאהוב. לפיכך הבעיה מבחינתם היא איך להיות נאהב, איך להיות נחשק. בחתירתם להשגת המטרה הזאת הם נוקטים דרכים אחדות. האחת, שבדרך כלל משתמשים בה גברים, היא להצליח להיות בעל השפעה ועשיר ככל שהגבולות החברתיים של מעמדם מאפשרים להם. דרך אחרת, שבדרך כלל נוקטות אותה הנשים, היא להיות מושך, לטפח את הגוף, הלבוש וכולי. דרכים אחרות להגביר את כוח המשיכה, שמשתמשים בהן גברים ונשים כאחד, הן לפתח נימוסים נאים, כישורים לנהל שיחה מעניינת, לעזור, להיות צנועים, מתחשבים. רבות מן הדרכים שנועדו לעשות אותנו אהובים זהות לאלה שנועדו לעשות אותנו מצליחים, “לרכוש חברים ובני אדם בעלי השפעה". לאמיתו של דבר, מה שרוב בני האדם בתרבותנו מתכוונים ב"להיות נאהב" הוא בעצם תערובת של פופולריות ומשיכה מינית.

[…]

כל תרבותנו מבוססת על תיאבון הקניות, על רעיון של מיקח וממכר מוצלח. אושרו של האדם המודרני מבוסס על הריגוש שמעוררים בו חלונות ראווה, ועל קניית כל הדברים שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות, אם במזומן ואם בתשלומים. הוא מסתכל על בני אדם בדרך דומה. אישה מושכת – או גבר מושך – הם הפרסים הנכספים הן בעיני הגבר והן בעיני האישה. "מושך" או "מושכת" פירושם בדרך כלל אריזה נאה של תכונות פופולריות ומבוקשות בשוק האישיות. הדברים העושים אדם למושך במיוחד תלויים באופנת הזמן, מבחינה גופנית ונפשית כאחת. בשנות העשרים של המאה העשרים, נערה שותה ומעשנת, חצופה וסקסית, נחשבה מושכת ; בשנות החמישים תבעה האופנה יתר ביתיות וצניעות. בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים דרשו מהגבר תוקפנות ושאפתנות, ואילו היום, כדי להיות "אריזה" מושכת עליו להיות חברותי וסבלני. על כל פנים, תחושת ההתאהבות מתפתחת בדרך כלל רק כלפי סחורות אנושיות הנמצאות בתחום אפשרויות המיקח והממכר שלנו. [נעצור רגע וננסה להבין. מה נאמר עד כה? האם אנחנו יכולים לומר מה נחשב למושך או שווה ב"שוק הסחורות האנושיות"? – אפשר לתת דוגמאות דרך כל מיני דמויות טלוויזיה – מה הופך אותם למושכים?] אני מחפש עסקה: על המושא להיות נחשק מבחינת ערכו החברתי, אך בהתחשב באפשרויותי ובנכסי הגלויים והסמויים, עליו גם לרצות בי. שני בני אדם מתאהבים אפוא כאשר הם מרגישים שמצאו את המושא הטוב ביותר הזמין בשוק, בהתחשב במגבלות כוח המיקוח שלהם עצמם. לעתים קרובות, כמו בקניית נדל"ן, האפשרויות הסמויות היכולות להתפתח ממלאות תפקיד ניכר בעסקה הזאת. בתרבות שבה שולטת מגמת שוק, ושבה ההצלחה החומרית היא הערך הבולט, אין סיבה להתפלא שיחסי האהבה האנושית מצייתים לדפוס זה של חליפין השולט בשוק הסחורות והעבודה. [האם מתחברים? מה המקום של תחושת הגאווה בהתאהבות? על מה אנחנו מתגאים? כאן המדריך יכול לספר מחוויה אישית של תאהבות – על זה שאנחנו חושבים ומדברים במושגים של שוק: "הוא כזה שווה…" או "הוא טוב מידי בשבילי…" או כל מיני שאלות של "האם אני יכולה להשיג טוב יותר…"?  ßדברים שקצת מתייחסים לבן-זוג שלי כסחורה שיש לה שווי מסויים בשוק ואני מודדת אותו מול כמה אני שווה].

(ומפה נקפוץ לסוף הטקסט( :

מהי התוצאה? האדם המודרני מנוכר לעצמו, לזולת, ולטבע. הוא נהפך לסחורה, והוא חש את כוחות החיים שלו כהשקעה, החייבת להביא לו את מירב הרווח שניתן להשיג בתנאי השוק הקיימים. היחסים האנושיים הם בעיקרם יחסים בין אוטומטים זרים זה לזה, שכל אחד מהם מבסס את ביטחונו על היצמדות אל העדר ועל הליכה בתלם המחשבה, ההרגשה או הפעולה. בעוד כל אחד מנסה להיות קרוב ככל האפשר אל כל השאר, נותרים הכול בודדים לגמרי, חדורים תחושה עמוקה של חוסר ביטחון, חרדה ואשמה שתמיד נוצרת כאשר אי אפשר להתגבר על הנפרדות האנושית. הציוויליזציה שלנו מציעה סמי הרגעה רבים המסייעים לבני האדם להשכיח מעצמם את הבדידות הזאת: ראשית כל השגרה הקפדנית של העבודה המכנית, המאורגנת, הביורוקרטית, המסייעת לבני האדם להמשיך להיות לא-מודעים למאווייהם (רצונות, תשוקות) האנושיים היסודיים ביותר, לכמיהה להתעלות ולאחדות. ואולם השגרה לבדה אינה מצליחה לעושת זאת, והאדם מתגבר על ייאושו הלא-מודע באמצעות שגרה אחרת, שגרת הבידור, הצריכה הסבילה של צלילים ומראות שמציעה לו תעשיית הבידור ; ונוסף על כך באמצעות הסיפוק מקנייה מתמדת של דברים חדשים, והחלפתם כעבור זמן קצר בדברים אחרים. [למה והאם זה עוזר לבעיית הבדידות? –אנחנו מאמינים שאם נקנה את האוטו הכי מהיר ומדליק אז נהיה מושכים יותר, שאם נקנה בגד חדש יחשבו שאנחנו מתוחכמים יותר או נועזים יותר, אם יהיו לנו מספיק ספרים בספרייה נהיה חכמים יותר וכו'. היום יש בכל חברת פירסום פסיכולוגים שעוזרים לחבר  בין הצורך שלנו באהבה והכרה חברתית לבין המותג אותו מנסים למכור. לבקש מהם דוגמאות: קוטג'ß משפחתיות, מכבי ß חברים, פלאפוניםß אהבה רומנטית, בושם ß חושניות, ג'ינסß סקסיות, מכונת קפהß אלגנטיות וכו' וכו'. בפועל אנחנו קונים, יש ריגוש והקלה רגעית , אבל הצורך האמיתי שלנו לא מקבל מענה ומהר מאד אנחנו רוצים לקנות שוב ושוב]

הגדרת המושג חפצון:

חִפצון נקרא גם החפצה: התייחסות אל אדם, או אל כל דבר שאינו חפץ, כאל חפץ. אין המדובר רק בדה-הומניזציה (שלילת אנושיותו של האדם), אלא בהגדרה מחדש כאובייקט.

בעבדות, למשל, יש חפצון, משום שיש בה התייחסות אל אדם כאילו היה רכושו של אדם אחר, ככלי המשרת את רצונותיו וצרכיו.

במונח נעשה שימוש ביקורתי בתאוריה המרקסיסטית, בכתביהם של קארל מרקס וג'רג' לוקאץ שביקרו את השיטה הקפיטליסטית וטענו כי היא הופכת את הפועל לסחורה ורכוש.

 

אמנות האהבה / אריך פרום

האופן שבו בנויה הכלכלה שלנו –  בתרבות הצריכה ובקפיטליזם בכלל – מעבר להשלכות הברורות משפיעה על כל מיני דברים יותר עמוקים – איך אנחנו תופסים את עצמנו, את האנשים שסביבנו, איך אנחנו מתייחסים ופועלים במרחבים של יחסים, תרבות, פנאי, לימודים וכו'.  נבחן את עניין ההשפעה של ההתנהלות הכלכלית בחברה בראי האהבה…

רוב בני האדם רואים את בעיית האהבה בעיקר כבעיית היותם נאהבים ולא כבעיית היותם אוהבים, כבעיית יכולתו של היחיד לאהוב. לפיכך הבעיה מבחינתם היא איך להיות נאהב, איך להיות נחשק. בחתירתם להשגת המטרה הזאת הם נוקטים דרכים אחדות. האחת, שבדרך כלל משתמשים בה גברים, היא להצליח להיות בעל השפעה ועשיר ככל שהגבולות החברתיים של מעמדם מאפשרים להם. דרך אחרת, שבדרך כלל נוקטות אותה הנשים, היא להיות מושך, לטפח את הגוף, הלבוש וכולי. דרכים אחרות להגביר את כוח המשיכה, שמשתמשים בהן גברים ונשים כאחד, הן לפתח נימוסים נאים, כישורים לנהל שיחה מעניינת, לעזור, להיות צנועים, מתחשבים. רבות מן הדרכים שנועדו לעשות אותנו אהובים זהות לאלה שנועדו לעשות אותנו מצליחים, “לרכוש חברים ובני אדם בעלי השפעה". לאמיתו של דבר, מה שרוב בני האדם בתרבותנו מתכוונים ב"להיות נאהב" הוא בעצם תערובת של פופולריות ומשיכה מינית.

[…]

כל תרבותנו מבוססת על תיאבון הקניות, על רעיון של מיקח וממכר מוצלח. אושרו של האדם המודרני מבוסס על הריגוש שמעוררים בו חלונות ראווה, ועל קניית כל הדברים שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות, אם במזומן ואם בתשלומים. הוא מסתכל על בני אדם בדרך דומה. אישה מושכת – או גבר מושך – הם הפרסים הנכספים הן בעיני הגבר והן בעיני האישה. "מושך" או "מושכת" פירושם בדרך כלל אריזה נאה של תכונות פופולריות ומבוקשות בשוק האישיות. הדברים העושים אדם למושך במיוחד תלויים באופנת הזמן, מבחינה גופנית ונפשית כאחת. בשנות העשרים של המאה העשרים, נערה שותה ומעשנת, חצופה וסקסית, נחשבה מושכת ; בשנות החמישים תבעה האופנה יתר ביתיות וצניעות. בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים דרשו מהגבר תוקפנות ושאפתנות, ואילו היום, כדי להיות "אריזה" מושכת עליו להיות חברותי וסבלני. על כל פנים, תחושת ההתאהבות מתפתחת בדרך כלל רק כלפי סחורות אנושיות הנמצאות בתחום אפשרויות המיקח והממכר שלנו.

 אני מחפש עסקה: על המושא להיות נחשק מבחינת ערכו החברתי, אך בהתחשב באפשרויותי ובנכסי הגלויים והסמויים, עליו גם לרצות בי. שני בני אדם מתאהבים אפוא כאשר הם מרגישים שמצאו את המושא הטוב ביותר הזמין בשוק, בהתחשב במגבלות כוח המיקוח שלהם עצמם. לעתים קרובות, כמו בקניית נדל"ן, האפשרויות הסמויות היכולות להתפתח ממלאות תפקיד ניכר בעסקה הזאת. בתרבות שבה שולטת מגמת שוק, ושבה ההצלחה החומרית היא הערך הבולט, אין סיבה להתפלא שיחסי האהבה האנושית מצייתים לדפוס זה של חליפין השולט בשוק הסחורות והעבודה.

[…]

מהי התוצאה? האדם המודרני מנוכר לעצמו, לזולת, ולטבע. הוא נהפך לסחורה, והוא חש את כוחות החיים שלו כהשקעה, החייבת להביא לו את מירב הרווח שניתן להשיג בתנאי השוק הקיימים. היחסים האנושיים הם בעיקרם יחסים בין אוטומטים זרים זה לזה, שכל אחד מהם מבסס את ביטחונו על היצמדות אל העדר ועל הליכה בתלם המחשבה, ההרגשה או הפעולה. בעוד כל אחד מנסה להיות קרוב ככל האפשר אל כל השאר, נותרים הכול בודדים לגמרי, חדורים תחושה עמוקה של חוסר ביטחון, חרדה ואשמה שתמיד נוצרת כאשר אי אפשר להתגבר על הנפרדות האנושית. הציוויליזציה שלנו מציעה סמי הרגעה רבים המסייעים לבני האדם להשכיח מעצמם את הבדידות הזאת: ראשית כל השגרה הקפדנית של העבודה המכנית, המאורגנת, הביורוקרטית, המסייעת לבני האדם להמשיך להיות לא-מודעים למאווייהם (רצונות, תשוקות) האנושיים היסודיים ביותר, לכמיהה להתעלות ולאחדות. ואולם השגרה לבדה אינה מצליחה לעושת זאת, והאדם מתגבר על ייאושו הלא-מודע באמצעות שגרה אחרת, שגרת הבידור, הצריכה הסבילה של צלילים ומראות שמציעה לו תעשיית הבידור ; ונוסף על כך באמצעות הסיפוק מקנייה מתמדת של דברים חדשים, והחלפתם כעבור זמן קצר בדברים אחרים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אנחנו לא עוגות-סמינר משמעות 2012

  1. פינגבאק: סמינר משמעות "עליסה" 2012 | פתיליה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s