יחידה 3-בין שתי תפיסות עולם

יחידה מספר 3 בין שתי תפיסות עולם

ניאו-ליברליזם מהו?
הכלכלן מילטון פרידמן, שהלך השבוע לעולמו, הוא אבי השיטה שמפקירה את כלכלת המדינה לשליטת בעלי ההון. למרות שהוכיחה את כשלונה וגרמה לפערים כלכליים וחברתיים חסרי תקדים, שיטה זו שולטת היום בעולם. למה? סהר סופר מסביר

 השבוע נפטר הכלכלן המפורסם מילטון פרידמן. פרידמן היה ידוע כחסיד השוק החופשי ומפתח הגישה הכלכלית הידועה בשם "מוניטריזם" ואשר כיום מקבלת את השם היותר אופנתי "`ניאו-ליברליזם". הוא דגל באמונה שרק מסירת הכלכלה בועטת וצורחת לידיהם של בעלי ההון תפתור את כל הבעיות הכלכליות. לפי גישה זו, על מנת להבריא את הכלכלה מתחלואיה, על גובה השכר להיקבע בידי כוחות השוק או במלים אחרות: על איכות החיים של הרוב המכריע של הפועלים להיקבע על ידי שרירות הלב של מעסיקיהם הפועלים למען האינטרסים האישיים שלהם בלבד.

באופן בסיסי ניתן להסביר את הגישה הפרידמניסטית בצורה הבאה: הכלכלה האנושית מבוססת על שלוש יסודות: קרקע, עבודה והון. עוצמתם של בעלי הקרקעות נוטרלה במידה רבה עם עליית קרנה של מדינת הלאום ושקיעתן של האצולות הפאודליות. אולם קיים קונפליקט בין כוח העבודה (הפועלים) לבין בעלי אמצעי היצור (או בעלי הון). בעוד הימין הכלכלי נוסח פרידמן נוטה לכפור בקיומו של קונפליקט בין ההון לעבודה, הוא למעשה מתנהג כאילו הקונפליקט הזה קיים ופועל בצורה אקטיבית בכדי להחליש את כוח המיקוח של העובדים עד כמה שניתן. 

השמאל הכלכלי מבוסס על הטענה שהקונפליקט אמיתי והוא לוקח את הצד של הרוב המכריע של האנושות, הלא הוא מעמד הפועלים. הימין הכלכלי יטען שהעברת העוצמה הכלכלית אל ההון ושלילתה מכוח העבודה תביא לטובת הכלל: בזמן שהפועלים נוטים לפופוליזם, סקטוריאליות ומניפולציות דמגוגיות, ההון הוא אחראי וחסר פניות. אנו נראה עד כמה

פרידמן ניסח את תורתו בשנות החמישים והששים, אך היא זכתה בצדק רב להתעלמות וללעג בקרב חוקרי הכלכלה. גישת השוק החופשי הבלתי מרוסן נוסתה הרי מהמאה ה-19 עד למלחמת העולם השניה והסתיימה בקריסה כלכלית כלל עולמית. אחרי מלחמת העולם השניה, גישה זו הוחלפה בכלכלה קיינסיאנית שמבוססת על לחימה באבטלה ובמיתון באמצעים של עבודה יזומה, מדינת רווחה והתערבות ממשלתית בכלכלה. במסגרת הכלכלה הקיינסיאנית, הקפיטליזם היה בתור הזהב שלו: הצמיחה הכלכלית הרקיעה שחקים, האבטלה היתה מינימלית והרוב המכריע של בני העולם המערבי השיגו לעצמם רמת חיים סבירה.

אולם היו כמה אנשים שלא היו מרוצים מהכלכלה הסוציאל דמוקרטית של קיינס: היו אלה בעלי ההון כמובן, שהמדיניות הקיינסיאנית הובילה אותם לעשות דברים איומים כמו לתת שכר גבוה לעובדיהם, לדון עמם על הסכמי שכר והגרוע מכל – לשלם מסים גבוהים בכדי לקיים את מדינת הרווחה היקרה. אנשים אלה העריצו את גישתו הכלכלית של פרידמן ודומיו וחיכו להזדמנות שבה היא תהיה המדיניות המקרו כלכלית הרשמית במדינות המערב.

ההזדמנות באה עם משבר האנרגיה של שנות השבעים. משבר זה שאופיין בעליה של עשרות אחוזים במחירי הנפט, אילץ מדינות עולם שלישי ללוות כספים רבים מהבנקים ובעלי ההון של העולם הראשון. הלוואות אלה, שניתנו בריבית גבוהה ביותר של למעלה מ-20%, הזרימו כמויות אדירות של כסף לכיסיהם של בעלי ההון. התוצאה של ריכוז כה רב של כסף בידיים מעטות הוביל לסחרור אינפלציוני ואבטלה שאיימו לחסל את ההישגים של הקפיטליזם בתור הזהב. הוא במקביל הוביל גם לצמיחה אדירה בעוצמתם הכלכלית-פוליטית של בעלי ההון. לכאן מילטון פרידמן נכנס לתמונה עם התיאוריה המוניטריסטית שלו. ראשית, הוא האשים את העובדים באינפלציה: אלה הם דרישות השכר המנופחות שלהם שגרמו לה! טען הריאקציונר הכלכלי פרידמן. מכאן שרק קיצוצים במדינת הרווחה וריסון איגודי העובדים יכולים להציל את המשק מבעיית האינפלציה והאבטלה.

המדיניות המוניטריסטית לא פתרה את בעיית האבטלה וגם לא את בעיית האינפלציה. עד היום מדינות המערב סובלות משיעורי אבטלה גבוהים. בעיית האינפלציה נפתרה מאליה על ידי ניתוב עודפי הכסף אל אפיקי ההשקעות הפיננסיות. (באפיקים אלה מסתובבות כמויות כה אדירות של כספים עד שלפי חישובו של הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'יימס טובין, אם רק עשירית מהמחזור היומי של המט"ח בעולם היתה מועברת להשקעות יצרניות או לצריכה, היה די בכדי להאכיל את כל הרעבים בעולם). למרות כשלונותיו התיאורטיים, מילטון פרידמן זכה לתהילה רבה. הוא נשא את עצותיו למדינות רבות בעולם, כולל ישראל, ובכולן העצות גרמו לאסון. בישראל למשל, הוא הציע בשנות השבעים לממשלת בגין להסיר את הפיקוח על שער הדולר. התוצאה היא תחילתו של סחרור אינפלציוני שהסתיים רק בשנת 85 באמצעות שינוי מדיניות הממשלה.

אדם סמית מתהפך בקברו

משנות השמונים ועד היום, המוניטריזם או הניאו-ליברליזם היא הגישה הכלכלית השלטת בכל מדינות העולם. אין זה בגלל שמדיניות זו כה מוצלחת, אלא פשוט בגלל שהיא מקדמת את האינטרסים של עשירי העולם ומעניקה נופך אידיאולוגי-מוסרי-מדעי לחמדנותם הבלתי נדלית.

 מדינות שמתנגדות ליישום המוניטריזם בשטחן סובלות מסנקציות, מדירוגי אשראי נמוכים ומסירוב למתן הלוואות על-ידי הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית. גישה זו לא פתרה אף אחת מהבעיות שהיא התכוונה לפתור, אך היא יצרה בעיות רבות חדשות שהמרכזית שבהן היא שעבוד העובדים למעסיקיהם, שהובילה להעצמת הפערים החברתיים, כאשר מרבית ההון מוזרם הישר לכיסיהם של קומץ בעלי ההון השולטים כיום בעולם.

תרה מזו, מילטון פרידמן היה ממובילי הרעיון שקפיטליזם מתואם עם חירות. הוא טען בין היתר שהאופי התחרותי של השוק החופשי תואם את האופי הדמוקרטי של תחרות בין מפלגות. כיום אנחנו עדים לשקריות הטענה הזאת, כאשר המשטרים האפלים ביותר עלי אדמות הם בעלי כלכלות קפיטליסטיות. הקפיטליזם חוגג באיראן, בסין, באינדונזיה, באפריקה ובחלק ניכר מאמריקה הלטינית, אך הדמוקרטיה מסרבת להופיע שם. בדיוק ההפך, מדיניות ההפרטה שבה שרותי ציבור מועברים לידיים פרטיות מהווה פגיעה אנושה בעקרון הדמוקרטי החשוב ביותר: יכולתו של הציבור לפקח על מקבלי ההחלטות שמשפיעים על חייו.

פרידמן וחסידיו נהגו לטעון שהם ממשיכי דרכו של הפילוסוף הסקוטי אדם סמית. גם סמית תמך ב"שוק חופשי" הנקי ממעורבות ממשלתית. אולם עלינו לזכור שבתקופה של סמית, הממלכות הפאודליות נהגו להתערב שרירותית בכוחות השוק למען אצולת בעלי הקרקעות. סמית גם טען שעל הממשלה לממן חינוך ורווחה לתושבים. אם סמית היה חי כיום, אין כל ספק שהוא היה מצטרף אל המאבק של השמאל לחלץ את הכלכלה מידי הבעלי ההון, בדיוק כפי שנאבק בזמנו לחלץ את הכלכלה מידי בעלי הקרקעות.

שלטון ההון שקיבל גיבוי תיאורטי מהגישה המוניטריסטית הוא בפועל מדינת רווחה לעשירים: מצב בו ההון שנוצר על-ידי כוח העבודה מועבר כמעט כולו לרווחתם ולהנאתם של העשירים. יתרה מזו, חלק ניכר מהמסים המשולמים על-ידי הציבור מועברים לסובסידיות ולתמיכה ביזמות בעלי הון שנקלעו לצרות. השוק החופשי הוא פיקציה. גם במסגרת המוניטריזם הממשלה מתעברת בכלכלה, אלא שהיא עושה זאת למען בעלי ההון. בחסות גישה זו, שהחלישה את ועדי העובדים, בעלי ההון יכולים עתה להתייחס אל עובדיהם ככלי משחק: לפטרם, להעסיקם, להוריד ולהעלות בשכרם לפי האינטרסים שלהם בלבד.

מאחר והשכר הוא גם כוח קניה, לדבר יש השלכות הרות גורל על הכלכלה העולמית. היעדרה של מעורבות ממשלתית לא רק שמפקירה את העובד, אלא מפקירה כל דבר שאינטרס אישי וחמדנות לא יכולים לקדם. למשל, בעיות אקולוגיות. ממשלות ברחבי העולם שניסו להתנגד להסדר הזה, סבלו מלחצים אדירים מצד ההון המקומי, ההון העולמי ועושי דברם כמו ממשלת ארצות הברית ומוסדות המטבע העולמיים. גישה זו לא מאומצת בגלל שהיא הצליחה. ברור לכל שהיא נכשלה, גם במונחים שלה שמדגישים צמיחה כלכלית, ניתן לראות שאי-אפשר להשוות את שיעורי הצמיחה היום לאלה שהיו לפני שיישמו אותה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על יחידה 3-בין שתי תפיסות עולם

  1. פינגבאק: חברתי כלכלי-ממחאה למאבק בין שתי גישות עולם | פתיליה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s