חופש וספונטניות \ ? (אולי אריך פרום)

עד כה דנו בהיבט אחד של החופש: חוסר האונים וחוסר הביטחון של היחיד בחברה המודרנית, שהשתחרר מכבלי העבר שהעניקו לו משמעות וביטחון. ראינו שהיחיד אינו יכול לשאת את הבידוד הזה. כיצור מבודד הוא חסר-אונים לחלוטין בהשוואה לעולם שמחוצה לו, ולפיכך הוא פוחד ממנו פחד עמוק. ועקב הבידוד שלו, אחדות העולם התערערה לגביו והוא איבד כל נקודת אחיזה. הוא כורע תחת נטל של ספקות בנוגע לעצמו, למשמעות החיים, ובסופו של דבר לכל עקרון שלפיו הוא יכול לנהל את חייו. גם חוסר-האונים וגם הספקות משתקים את החיים, וכדי לחיות מנסה האדם למצוא מפלט מן החופש השלילי הזה: הוא משעבד את עצמו מחדש. כך החופש – כ"חופש מאת" – מוביל לשעבוד ממין חדש.

ובכל זאת, אנו מאמינים שתהליך החופש הגובר אינו סובב במעגל קסמים, ושהאדם יכול להיות חופשי ועם זאת לא להיות בודד, ביקורתי ועם זאת לא חדור ספקות, עצמאי ועם זאת חלק בלתי נפרד מכלל האנושות. האדם יכול להשיג חופש כזה על ידי הגשמה עצמית, בכך שיהיה הוא עצמו. חופש חיובי בנוי על פעילות ספונטנית של מכלול האישיות. פעילות ספונטנית איננה פעילוצת כפייתית, שהאדם נדחף אליה מחמת בידודו וחוסר האונים שלו. פעילות ספונטנית איננה גם פעילות של אוטומאט, שהיא אימוץ חסר-ביקורת של תבניות מוכנות מבחוץ.

פעילות ספונטנית היא פעילות חופשית של האני, ופירושה, מבחינה פסיכולוגית, כפירוש המילולי לשורש מרצונך החופשי. בפעילות אין כווונתנו ל"עשיית משהו" אלא לתכונה של פעילות :sponte הלאטיני של המילה יצירתית במישור הרגשי, התבוני והחושני של האדם, כמו במישור של רצונותיו.

פעילות ספונטנית היא היא הדרך היחידה שבעזרתה יכול האדם להתגבר על פחד הבדידות בלא להקריב את שלמותו העצמית. שכן בהגשמה עצמית ספונטנית מתלכד האדם מחדש עם העולם – עם אנשים אחרים, עם הטבע ועם עצמו. האהבה היא המרכיב החשוב ביותר של הספונטניות. לא אהבה כהתמזגות עם אדם אחר, לא אהבה כיחס רכושני לאדם אחר, אל אהבה כאישור ספונטני של הזולת, כאיחוד היחיד עם הזולת על בסיס השמירה על הצביון האישי.

בכל פעילות ספונטנית מאמץ האדם אל לבו את העולם. לא זו בלבד שצביונו האישי נשמר, הוא גם מתחזק ומתייצב. שכן העצמי הוא חזק ככל שהוא פעיל. אין כוח אמיתי בבעלות, לא על רכוש חומרי ולא על תכונות נפשיות כמו רגשות או מחשבות. כוח איננו נובע גם משימוש בחפצים. מה שאנו משתמשים בו אינו שלנו אך ורק משום שאנו משתמשים בו. רק מה שאנו קשורים אליו באמת באמצעות פעילות יצירתית הוא שלנו, בין שזהו אדם או חפץ דומם. רק אותן תכונות הנובעות מפעילות ספונטנית שלנו מחזקות את העצמי ובכך משמשות בסיס לשלמותו.

[אם משהו יודע מאיפה הקטע הזה בבקשה לכתוב בתגובה]

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s