מתוך אומנות האהבה / אריך פרום + הערות למדריך

האופן שבו בנוייה הכלכלה שלנו –  בתרבות הצריכה ובקפיטליזם בכלל – מעבר להשלכות הברורות משפיעה על כל מיני דברים יותר עמוקים – איך אנחנו תופסים את עצמנו, את האנשים שסביבנו, איך אנחנו מתייחסים ופועלים במרחבים של יחסים, תרבות, פנאי, לימודים וכו'.  נבחן את עניין ההשפעה של ההתנהלות הכלכלית בחברה בראי האהבה…

[…]רוב בני האדם רואים את בעיית האהבה בעיקר כבעיית היותם נאהבים ולא כבעיית היותם אוהבים, כבעיית יכולתו של היחיד לאהוב. לפיכך הבעיה מבחינתם היא איך להיות נאהב, איך להיות נחשק. בחתירתם להשגת המטרה הזאת הם נוקטים דרכים אחדות. האחת, שבדרך כלל משתמשים בה גברים, היא להצליח להיות בעל השפעה ועשיר ככל שהגבולות החברתיים של מעמדם מאפשרים להם. דרך אחרת, שבדרך כלל נוקטות אותה הנשים, היא להיות מושך, לטפח את הגוף, הלבוש וכולי. דרכים אחרות להגביר את כוח המשיכה, שמשתמשים בהן גברים ונשים כאחד, הן לפתח נימוסים נאים, כישורים לנהל שיחה מעניינת, לעזור, להיות צנועים, מתחשבים. רבות מן הדרכים שנועדו לעשות אותנו אהובים זהות לאלה שנועדו לעשות אותנו מצליחים, “לרכוש חברים ובני אדם בעלי השפעה". לאמיתו של דבר, מה שרוב בני האדם בתרבותנו מתכוונים ב"להיות נאהב" הוא בעצם תערובת של פופולריות ומשיכה מינית.

[…] כל תרבותנו מבוססת על תיאבון הקניות, על רעיון של מיקח וממכר מוצלח. אושרו של האדם המודרני מבוסס על הריגוש שמעוררים בו חלונות ראווה, ועל קניית כל הדברים שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות, אם במזומן ואם בתשלומים. הוא מסתכל על בני אדם בדרך דומה. אישה מושכת – או גבר מושך – הם הפרסים הנכספים הן בעיני הגבר והן בעיני האישה. "מושך" או "מושכת" פירושם בדרך כלל אריזה נאה של תכונות פופולריות ומבוקשות בשוק האישיות. הדברים העושים אדם למושך במיוחד תלויים באופנת הזמן, מבחינה גופנית ונפשית כאחת. בשנות העשרים של המאה העשרים, נערה שותה ומעשנת, חצופה וסקסית, נחשבה מושכת ; בשנות החמישים תבעה האופנה יתר ביתיות וצניעות. בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים דרשו מהגבר תוקפנות ושאפתנות, ואילו היום, כדי להיות "אריזה" מושכת עליו להיות חברותי וסבלני. על כל פנים, תחושת ההתאהבות מתפתחת בדרך כלל רק כלפי סחורות אנושיות הנמצאות בתחום אפשרויות המיקח והממכר שלנו.

[נעצור רגע וננסה להבין. מה נאמר עד כה? האם אנחנו יכולים לומר מה נחשב למושך או שווה ב"שוק הסחורות האנושיות"? – אפשר לתת דוגמאות דרך כל מיני דמויות טלוויזיה – מה הופך אותם למושכים?]

אני מחפש עסקה: על המושא להיות נחשק מבחינת ערכו החברתי, אך בהתחשב באפשרויותי ובנכסי הגלויים והסמויים, עליו גם לרצות בי. שני בני אדם מתאהבים אפוא כאשר הם מרגישים שמצאו את המושא הטוב ביותר הזמין בשוק, בהתחשב במגבלות כוח המיקוח שלהם עצמם. לעתים קרובות, כמו בקניית נדל"ן, האפשרויות הסמויות היכולות להתפתח ממלאות תפקיד ניכר בעסקה הזאת. בתרבות שבה שולטת מגמת שוק, ושבה ההצלחה החומרית היא הערך הבולט, אין סיבה להתפלא שיחסי האהבה האנושית מצייתים לדפוס זה של חליפין השולט בשוק הסחורות והעבודה.

[האם מתחברים? מה המקום של תחושת הגאווה בהתאהבות? על מה אנחנו מתגאים? כאן המדריך יכול לספר מחוויה אישית של התאהבות – על זה שאנחנו חושבים ומדברים במושגים של שוק: "הוא כזה שווה…" או "הוא טוב מידי בשבילי…" או כל מיני שאלות של "האם אני יכולה להשיג טוב יותר…"?  מדברים שקצת מתייחסים לבן-זוג שלי כסחורה שיש לה שווי מסויים בשוק ואני מודדת אותו מול כמה אני שווה].

[…] מהי התוצאה? האדם המודרני מנוכר לעצמו, לזולת, ולטבע. הוא נהפך לסחורה, והוא חש את כוחות החיים שלו כהשקעה, החייבת להביא לו את מירב הרווח שניתן להשיג בתנאי השוק הקיימים. היחסים האנושיים הם בעיקרם יחסים בין אוטומטים זרים זה לזה, שכל אחד מהם מבסס את ביטחונו על היצמדות אל העדר ועל הליכה בתלם המחשבה, ההרגשה או הפעולה. בעוד כל אחד מנסה להיות קרוב ככל האפשר אל כל השאר, נותרים הכול בודדים לגמרי, חדורים תחושה עמוקה של חוסר ביטחון, חרדה ואשמה שתמיד נוצרת כאשר אי אפשר להתגבר על הנפרדות האנושית. הציוויליזציה שלנו מציעה סמי הרגעה רבים המסייעים לבני האדם להשכיח מעצמם את הבדידות הזאת: ראשית כל השגרה הקפדנית של העבודה המכנית, המאורגנת, הביורוקרטית, המסייעת לבני האדם להמשיך להיות לא-מודעים למאווייהם (רצונות, תשוקות) האנושיים היסודיים ביותר, לכמיהה להתעלות ולאחדות. ואולם השגרה לבדה אינה מצליחה לעושת זאת, והאדם מתגבר על ייאושו הלא-מודע באמצעות שגרה אחרת, שגרת הבידור, הצריכה הסבילה של צלילים ומראות שמציעה לו תעשיית הבידור ; ונוסף על כך באמצעות הסיפוק מקנייה מתמדת של דברים חדשים, והחלפתם כעבור זמן קצר בדברים אחרים.

[למה והאם זה עוזר לבעיית הבדידות? –אנחנו מאמינים שאם נקנה את האוטו הכי מהיר ומדליק אז נהיה מושכים יותר, שאם נקנה בגד חדש יחשבו שאנחנו מתוחכמים יותר או נועזים יותר, אם יהיו לנו מספיק ספרים בספרייה נהיה חכמים יותר וכו'. היום יש בכל חברת פירסום פסיכולוגים שעוזרים לחבר  בין הצורך שלנו באהבה והכרה חברתית לבין המותג אותו מנסים למכור. לבקש מהם דוגמאות: קוטג'ß משפחתיות, מכבי ß חברים, פלאפוניםß אהבה רומנטית, בושם ß חושניות, ג'ינסß סקסיות, מכונת קפהß אלגנטיות וכו' וכו'. בפועל אנחנו קונים, יש ריגוש והקלה רגעית , אבל הצורך האמיתי שלנו לא מקבל מענה ומהר מאד אנחנו רוצים לקנות שוב ושוב]

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s