דיאלוג קצר: יקיר ויפתח גולדמן

יקיר:
בוקר טוב, רציתי לספר לך שהשבוע אנחנו לוקחים חלק באירוע נורא מיוחד ומשמעותי שנקרא WE,
פסטיכנס לקבוצות וקולקטיבים צעירים.
אתה נורא מוזמן לבוא לשם.
אנחנו נעשה באירוע סדנא ולימוד בעזרת טקטסט שכתבת.
http://we4me.org/

Yiftah:
הי! תודה על ההזמנה.
לצערי אני לא כל כך פנוי… לפחות הטקסט ייצג אותי.
איזה טקסט, דרך אגב??

יקיר:
אוטאביה. שאתה מדבר שם על בוצה דרך הסיפורים של קאלאווינו בספר הערים הסמויות מן העין.
הטקסט הזה פשוט גורם לי להאמין כל פעם מחדש בכך שזה באמת הדבר הכי נכון- לחיות בקבוצה\קהילה.

Yiftah:
כן. זוכר. הוא נקרא "הרשת במתאר הכוכבים". גם לדעתי זה אחד הטקסטים היותר טובים שכתבתי. אבל אני מקווה שחוץ מאמונה הוא גם מעורר אצלך שאלות. זו לפחות היתה מטרתו.

יקיר:
שאלות בנוגע ל-למה אני בקבוצה. או למה להיות בקבוצה?
אני חושב שהוא יותר מעורר שאלות אצל אנשים שלא חיים בקהילה ובקבוצה.

Yiftah:
בעיקר בנוגע לאיך לעשות קבוצה…

יקיר:
כי אצלי לקרוא את הטקסט הזה זה קצת כמו למכור קרח לאסקימוסים

Yiftah:
המתח שבין החיים לבין הבניה, ההכרה בגבולות יכולת הנשיאה של הרשת וכן הלאה

יקיר:
אנחנו בדיוק עכשיו מתמודדים עם שאלות כאלה
או יותר נכון, לא ממש מתמודדים.
אנחנו בקופה שיתופית , אבל לא ממש מרגישים שיש לה בסיס.
כלומר- שהיא נשענת על מספיק אמון וקרבה בינינו.
והרי היא אמורה להיות רק אמצעי וכלי לביטוי של הדברים האלה.

Yiftah:
יש כאן קשר דו-סטרי. הקופה השיתופית זקוקה לאמון ולקרבה, אבל הם גם זקוקים לה לפעמים.

יקיר:
תוכל להרחיב יותר על החלק השני במשפט

Yiftah:
מכל מקם, בטוח שלא כדאי לעשות קופה שיתופית רק כי "ככה צריך" או "ככה ראוי".
תראה, פעם אמרתי לקבוצה של צעירים שהיו אז בגילכם (בערך): אל תעשו קבוצה כדי להגשים אידאולוגיה.
חלק מהם מאוד כעסו עלי על האמירה הזאת, אבל אני באמת מאמין שקבוצה אמורה להיות דרך עבורנו לחיות חיים טובים או טובים יותר. לא דרך להגשים את אוסף הססמאות שבמקרה (או לא במקרה) אנחנו מאמינים בהן או חושבים שהן נכונות באופן עקרוני או מופשט, עקרוני ומופשט, אתה מבין את כוונתי?

יקיר:
מסכים, יש אנשים שנוטים לחיות באופן קיצוני כל כך להגשמת האידיאולוגיות שלהם עד שהם שוכחים שהם גם צריכים לחיות…

Yiftah:
יש לגוסטאב לנדאואר פסוק שאני אוהב לצטט:
"מה נחשבו בעינינו האידאות, אילו היו לנו חיים"
אבל לנדאואר טעה.
הניסוח הנכון צריך להיות:
רק אם יהיו לנו חיים, יחשבו בעינינו גם האידאות.
כלומר, אידאות ואידאולוגיה אינן דבר פסול כשלעצמו. אבל כשהן מתנתקות מהחיים עצמן הן הופכות למשהו תפל ועלוב.
ולפעמים (כמו שאתה אומר) הן ממש מופנות נגד החיים עצמם. ואז זה כבר עלול להפוך למפלצתי.
זה בערך מה שהתכוונתי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הציר הרעיוני, התנסות אזרחית, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s