חוברת העשרה למדריך יוסי יפה ז"ל 2011

למעמיקים שבינינו-טקסטים להעשרה
התארגנויות עובדים
בחלק זה של החוברת תמצאו כמה דוגמאות להתארגנויות העובדים הראשונות, פועלן, מדוע קמו והערכים עליהן נשענות

גדוד העבודה

ראשיתו

הגדוד הוקם על ידי מנהיגי החלוץ ואנשי "השומר": מניה וישראל שוחטיצחק שדה ויהודה אלמוג, אשר גייסו כשמונים ושמונה מייסדים, רובם מחניכיו של יוסף טרומפלדור בתנועת "החלוץ" ברוסיה. הכרזתו הרשמית הייתה במלאת חצי שנה למותו – בי"א באלול תר"פ 25 באוגוסט 1920 במחנה העבודה של סוללי כביש טבריה-צמח. לאחר מכן, הצטרפו מאות חלוצים וחלוצות. בין ראשי הגדוד נמנו יצחק שדהיהודה אלמוגישראל שוחט ומנחם אלקינד.

במהלך כל שנות קיומו (עד דצמבר 1929) היו חברים בגדוד העבודה כ-2,500 איש ואישה; אולם לא כלל יותר מ-660 איש בו זמנית (שיא זה התקיים במהלך שנת 1925). עקרון הפתיחות של הגדוד אפשר לרבים לחבור אליו, ללמוד מקצוע, ואז לעזבו. על הקמת הגדוד השפיעו שני מאורעות היסטוריים: הצהרת בלפור (1917), שגרמה לרבים לצפות להגשמה מהירה של הציונות, ומהפכת אוקטובר בנובמבר 1917 ברוסיה, שהביאה לעליית הקומוניסטים הבולשביקים לשלטון ברוסיה לאחר מלחמת אזרחים עזה.

שלוש המטרות העיקריות של מנהיגי הגדוד היו שתפנות, התיישבות והגנה. חברי הגדוד דגלו בעלייה יהודית המונית וחופשית לארץ, ובהקמת כוח הגנה יהודי מאורגן בארץ ישראל. על פי חזונם של מייסדיו נועד גדוד העבודה להיות קומונה כלל-ארצית שוויונית ושיתופית.


מבנה וארגון
בגדוד העבודה היו "פלוגות" קטנות וגדולות, של חניכי "החלוץ" ו"השומר הצעיר" או "טכניות", שחבריהן פועלים או "מומחים", בעיר או ב"ההתיישבות העובדת."  הפלוגות עסקו במגוון מקצועות: חקלאות לסוגיה, מלאכה, סבלות, הובלה ממונעת, סלילת כבישיםתפירה ועבודות שירות במחנות הצבא הבריטי. הניהול הכלכלי של הגדוד היה שיתופי: כל הכנסות החברים הופקדו בקופה משותפת, לפי עקרון של קומונה ארצית. הקופה המשותפת נועדה לשמש את כולם באופן שוויוני ולפי צרכיהם. במשך הזמן הונהגה אוטונומיה כלכלית לפלוגות ולישובים, ורק המאזן כלל את כל ההכנסות.

 עבודות ויישובים
חברי הגדוד גם לקחו חלק בבניית יישובים אחרים, ועסקו בסלילת כבישים (כביש טבריהטבחה), ייבוש ביצות, סבלותבניין בתיםחקלאות ועוד. אנשי הגדוד הותירו את רישומם בנופה של ירושלים, לאחר שבנו במו ידיהם את שכונות הגנים בעיר:רחביהתלפיותבית הכרם, וכן בנו את בנין ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה (נהרס בתש"ח 1948) ואת בנין "הדסה" ברחוב הרב קוק (כיום). בתל אביב נטה הגדוד את אוהליו, בין השאר, בשכונת מחלול על חוף תל אביב; חברי הפלוגה עסקו בבניית רחוב נחלת בנימיןרחוב בן יהודהשדרות רוטשילד ובית הספר תל נורדאו, וכן בבניין בתים ביפו. רבים מהם היו השתייכו לזרם השמאלי בגדוד.

היישובים אשר הוקמו על ידי חברי גדוד העבודה הם: כפר גלעדי (הוקם במקור בשנת 1916 אך ננטש לאחר מאורעות תל חי), והמשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף 1921, ורמת רחל שהוקם ב-1926

 

 

 אחדות העבודה
אחדות העבודה הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית. התנועה הוקמה בראשית ימיה של העלייה השלישית על ידי איחוד מפלגת "פועלי ציון" בראשות דוד בן-גוריון עם הפועלים "הבלתי מפלגתיים" בראשות ברל כצנלסון. פלג שמאלי קטן של פועלי ציון לא הצטרף לאיחוד והמשיך לקיים מפלגה עצמאית בשם "פועלי ציון שמאל". כתב העת של המפלגה קונטרס יצא לאור בשנות העשרים.אידאולוגיה

התנועה נוסדה במטרה ליצור מסגרת-על לטובת כלל הפועלים העבריים בארץ ישראל ולאור דרישתם של אנשי העלייה השלישית למסגרת אידאולוגית חדשה. מסגרת חדשה זאת כללה אידאולוגיה שמאלניתסוציאליסטיתהומנית ויהודית אך לא מרקסיסטית. אידאולוגיה זאת אף זכתה לשם "קונסטרוקטיביזם מהפכני" ונוסחה במצע המפלגה שנכתב על ידי ברל כצנלסון שהיה אחד מראשיה.

כחלק מרעיון זה כללה התנועה שתי מסגרות בסיס אשר כללו את ההתיישבות העובדת ואת הפועלים העירוניים שכונו "הבודדים". בזכות ההשתייכות לשני מגזרים אלו והסיוע מן המגזר הקיבוצי שזכתה לו בעיקר מאת קיבוץ עין חרוד, הפכה התנועה לגדולה ביותר בבחירות להסתדרות העובדים הכללית, אך בסופו של דבר, התפרסות זאת היא שגרמה לבסוף להתאחדות התנועה בשנת 1930 עם הפועל הצעיר לשם יצירת מפלגת פועלי ארץ ישראל(מפא"י), שסימנה את סופה של תנועת "אחדות העבודה".

ארגונים
עד שנוסדה ההסתדרות הכללית בשנת 1920 הייתה זאת "אחדות העבודה" שדאגה להקמתם של ארגוני סעד בריאותיים ותעסוקתיים לטובת הפועל העברי באותם הימים. בין היתר הקימה את ה"קואופרציה" לטובת ביצוע עבודות הקרקע הראשונות שהוטלו על היישוב העברי על ידי האנגלים. מקואופרציה זאת נוצרו לבסוף ארגונים נוספים כגון סולל בונה. בנוסף, הקימה התנועה את ארגון ההגנה כחלק משינוי תפיסת הביטחון של היישוב היהודי דאז. ברגע שהוקמה ההסתדרות הועברו כלל מוסדות "אחדות העבודה" לידיה כך שבידי התנועה נותרו רק הארגונים המדיניים והחינוכיים.

 מפא"י
מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית שנוסדה בשנת 1930 מאיחוד הפועל הצעיר ואחדות העבודה. המפלגה הפכה לגורם המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית ונשארה (גם בדמות ממשיכתה, מפלגת העבודה) מפלגת השלטון העיקרית בישראל מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד למהפך בשנת 1977.

בשנת 1968 התאחדה עם מפלגות, שהתפלגו ממנה בעבר (אחדות העבודה – פועלי ציון ורפ"י), ליצירת מפלגת העבודה. למעשה, המשיכה מפא"י להתקיים גם מספר שנים לאחר האיחוד כסיעה המרכזית במפלגת העבודה. מהיום בו נוסדה ועד המהפך בשנת 1977 ייצגו מפא"י ויורשתה, מפלגת העבודה, את הזרם השלטוני המרכזי ביישוב ובמדינת ישראל. מפא"י, המזוהה עם הציונות המעשית, ניווטה את היישוב העברי בארץ ישראל לקראת הקמת המדינה, עמדה בראש מוסדותיו הרשמיים והבלתי רשמיים, כגון הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות ולאחר הקמת המדינה הייתה למפלגת השלטון, ושלטה ללא עוררין במדינה במשך כשלושה עשורים. במשך יותר מ-30 שנה (מתוך מעל 45 שנה רצופות, בהן הנהיגה המפלגה את התנועה הציונית, היישוב והמדינה) עמד בראשה דוד בן-גוריון.

שורשיה של מפא"י היו נטועים, כאמור, במפלגות פועלים סוציאליסטיות עם זיקה למניפסט הקומוניסטי ולקארל מרקס, כגון אחדות העבודה. משהחלה המפלגה לובשת זהות משלה, לאחר האיחוד שהביא ליצירתה, דהה הגוון המעמדי והתחלף באידאולוגיה לאומית יותר – דהיינו אידאולוגיה שמעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי. דוד בן-גוריון, שדחף לשינוי זה, נתן ביטוי לשינוי במאמרו משנת 1947 – "ממעמד לעם". לכינון עמדה לאומית זו היו מתנגדים אשר הובילו להקמתה של מפלגת מפ"ם הלאומית-סוציאליסטית.

עם היווסדה של מפא"י עמד בראשה דוד בן-גוריון ולצידו ברל כצנלסון וחיים ארלוזורוב. שלטונו של בן-גוריון במפלגה נמשך עד לשנות ה-60פרשת לבון, אשר נחשפה בשנת 1960, הביאה למשבר ולפילוג שהביא עמו את פרישתו של בן-גוריון מן המפלגה שייסד. במהלך הפרשה הסתבר כי כוחה של המפלגה, והאהדה לה זכתה בציבור הבוחרים הישראלי (ויש אומרים, הקשרים הכלכליים, בהם הצליחה המפלגה לקשור אליה בוחרים רבים) הינם מעבר לאהדה שרחשו לאישיותו של בן-גוריון. חזרתם של פורשי רשימת בן-גוריון רפ"י מסמנת את סופה של מפא"י, והפיכתה למסגרת ארגונית חדשה מפלגת העבודה. כיום ניתן לראות במפלגת העבודה את ממשיכתה של מפא"י מבחינה ארגונית ואידאולוגית.

השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה. בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון חיובי, אך לעתים הוא נושא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי שכיום אינו מקובל.

מפ"ם
מפ"ם ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית אשר הוקמה בשנת 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי "אחדות העבודה" בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי "השומר הצעיר". בצורתה זו התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8-9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה – פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לר"צ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית.

כיום ניתן לזהות בתנועת מרצ את ממשיכתה של מפ"ם מבחינה רעיונית, אם כי אנשי מפ"ם מהווים אך חלק מתנועה זו המאחדת את אנשי רצ, מפ"ם, חלק משינוי וכן פורשי מפלגת העבודה בראשות יוסי ביילין. למפ"ם תפקיד היסטורי חשוב בתקופת ראשית שנות המדינה, אך התפתחויות כגון שקיעתו של הקיבוץ, ירידת קרנו של הסוציאליזם בעקבות נפילת הגוש הקומוניסטי, והתפתחויות פוליטיות ודמוגרפיות נוספות הביאו לכך שאין לה קיום עצמאי, אלא במסגרת מפלגת מרצ, שייצוגה בכנסת מצומצם.

בחלק זה של החוברת תמצאו דוגמאות להתארגנויות עובדים שקמו ממש בימנו, מדוע קמו, מה פועלן ומה החשיבות שבהן

 

ארגון כח לעובדים-
“כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי”, הוא ארגון עובדים כללי המאגד עובדים ממגוון תחומים. הארגון קם ב-2007 כיוזמה של מספר פעילים בולטים בתחום זכויות ומאבקי עובדים ומאז הוא צומח במהירות ומאגד אלפי עובדים.

מטרות הארגון הן:

•  לסייע בארגון עובדים לא מאוגדים במקומות עבודתם במגזר הפרטי והציבורי כאחד.

•  לקדם קיומה של עבודה מאורגנת בכלל המשק הישראלי.

 • להיאבק באופן חסר פשרות להגנה על זכויות עובדים, לשיפור תנאי שכרם ועבודתם.

•  לפעול לכינונם של צדק כלכלי-חברתי, מדינת רווחה ודמוקרטיה בעולם העבודה.

הארגון מבוסס על מבנה דמוקרטי שבו הכוח נמצא בידי העובדים. “כוח לעובדים” מאמין בשוויון כלכלי חברתי, בשוויון מלא בין נשים וגברים, ערבים ויהודים וכל חלקי החברה הישראלית.

 

הישגים בשטח

• חתימה על הסכם קיבוצי של סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה. ההסכם נתן לעובדים תוספת ממוצעת של 24% לשכר, תנאים סוציאליים מלאים ורצף תעסוקתי.

• חתימה על הסכם קיבוצי של עובדי הקרן החדשה לישראל ושתי”ל. ההסכם החזיר לעובדים חלק ניכר מקיצוץ שנעשה בשכרם, וקבע כי ועד העובדים יהיה שותף לתהליכים חשובים בקרן.

• השגת שיפור משמעותי בשכרן של אלפי מטפלות המשפחתונים בפיקוח משרד התמ”ת (סה”כ תוספת של מעל מ-30 מיליון ש”ח בשנה), וכמו כן הפרשת כספי פנסיה למטפלות.

• חתימה על הסכם קיבוצי של עובדי סינמטק ירושלים.

• הארגון השיג פסקי דין תקדימיים בנושא זכויותיהם של עובדים מאורגנים וההגנה עליהם.

עמותת קו לעובד-
קו לעובד הוא ארגון לא ממשלתי ללא מטרות רווח הפועל מאז שנת 1991, שמטרתו הגנה על זכויות עובדים חלשים. הארגון מספק מידע על זכויות והגנה לעובדים המקופחים ביותר בישראל: מהגרי עבודה, פלסטינים, פליטים, מבקשי מקלט וישראלים בעלי הכנסה נמוכה. 

ברמה הפרטנית קו לעובד מספק לעובדים ברמות השכר הנמוכות מידע בעניין זכויות בעבודה. העזרה לעובדים כוללת גם סיוע בסוגיות של ביטוח לאומי, תאונות עבודה, מעמד חוקי בישראל והסדרת רישיונות עבודה. 

ברמה הציבורית קו לעובד פועל לשינוי  באמצעות הגשת עתירות עקרוניות לבתי-המשפט, הכנת הצעות חוק, עבודה מול הכנסת, משרדי הממשלה והתקשורת  ונהלים לשיפור המערכות האמונות על אכיפת החוק. 
קו לעובד מזהה וחושף תופעות ומנגנוני ניצול המחלישים את העובדים ופועל תוך שיתוף פעולה עם ארגונים נוספים פועל ביוזמה לתיקון ושינוי חוקים.
 
חינוך והסברה קו לעובד עוסק בהעמקת המודעות לזכויות עובדים בין היתר על ידי כתיבת זכותונים במגוון שפות והפצתם בדפוס ובאינטרנט, פרסום דפי מידע ודוחות, עריכת סדנאות לעובדים ומתן הרצאות לציבור הרחב. 

אכיפה אזרחית קו לעובד שם לעצמו למטרה להגביר את ההגנה על זכויות עובדים גם שלא באמצעות פניה לבתי המשפט ושימוש במנגנוני האכיפה של רשויות המדינה. המונח אכיפה אזרחית מתייחס למנגנונים האלטרנטיביים שהם מתן פרסום שלילי למעסיקים פוגעניים והמרצת עובדים וצרכנים שלא להתקשר עם מעסיקים המפרים את זכויות עובדיהם. קו לעובד מתעד תלונות ופסקי דין נגד מעסיקים וחברות כוח-אדם ופועל בדרכים משפטיות לחשיפת שמות מעסיקים וחברות שרשויות המדינה מצאו פגמים בהתנהלותם. 

שיתופי פעולה קו לעובד פועל במשותף עם ארגונים לא ממשלתיים נוספים (ישראלים וזרים) לשינוי מדיניות בנושאים עקרוניים, בין היתר בפורום 'אכיפת זכויות עובדים' המתמקד בזכויות עובדי קבלן, הקואליציה 'לחוק פנסיה חובה', פורום 'מהגרי עבודה', ובפרויקט משותף עם ה- PGFTU בשטחי הרשות הפלסטינית. כמו כן קיים שיתוף עם ארגונים בארצות המוצא של מהגרי עבודה המגיעים לישראל.

 

ההסתדרות החדשה
הסתדרות העובדים הכללית בישראל הוקמה עוד בשנות העשרים ומאז שינתה מספר פעמים את שנה, מה שמייחד ארגון זה, הוא היותו ארגון המאגד עובדים מענפים שונים במשק. בעבר אפיינה את ההסתדרות פעילות ענפה בשלושה מישורים – כלכלי, סוציאלי וחברתי. אולם, הארגון נקלע לקשיים כלכליים בשנות התשעים המוקדמות, מה שהביא לצמצום משמעותי בתחומי הפעילות הללו והותיר את הסתדרות העובדים הכללית החדשה כאיגוד מקצועי. למרות כל הקשיים, עד עצם היום הזה, הארגון הנו ארגון העובדים הגדול והעיקרי בישראל.

 

 

 

-עוד טקסטים מעניינים להעשרה- דוגמאות נוספות לרמיסת זכויות עובדים-

 

להוציא אל מחוץ לחוק את חברות הכח-אדם

יצחק ג'קי אדרי, 12/01/2006


היום, במדינת ישראל 2005 ,כבר אפשר לזהות שישנם לא מעט עובדים, "שקופים" עבדים מזי רעב בחברתנו, שקופים לממשלה, שקופים למעסיקים שקופים למעבידים ובפרט שקופים לחברה הישראלית ומדובר לא רק בעובדים עם דרכון זר או פלסטינים עם תעודה כתומה. מדובר גם בנושאי תעודת הזהות הכחולה הישראלית, מדובר בחיילים משוחררים, בוגרי אוניברסיטאות, עולים חדשים ועולים ותיקים, ערביי ישראל, נשים כגברים. אנחנו נתקלים בהם בכל המרחב הישראלי – מהקופאיות העומדות במרכולים וב"פארמים" למיניהם דרך עובדי הניקיון והשירותים, השומרים והמאבטחים בכניסות למקומות ציבוריים. רואים אותם מלמדים במוסדות האקדמיה ויושבים מאחורי הדלפקים בבנקים, יושבים מולם באסיפות הורים בבתי הספר ומדברים איתם בחוגים. אנחנו נתקלים גם בעובדים מקצועיים "שקופים" שאמנם אינם משתכרים שכר רעב אבל עתידם מוטל בספק, עובדים "שקופים" אשר עובדים לילות כימים ומשמרות לאין סוף תמורת תשלום רעב, כן! גם רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, מדענים ופרופסורים עובדי מדינה ורשויות מקומיות חיים כעובדים "שקופים" המועסקים ע"י חברות כוח-אדם. 

כיצד הידרדרנו למצב הזה? כיצד מחברת מופת אור לעמים, המתהדרת בפערים מצומצמים הפכנו למדינה כמעט שיאנית בפערים. מחברה השואפת לצדק חברתי הגענו לחברה הנמצאת מבחינת המדיניות הכלכלית – חברתית אי-שם באמצע המאה ה-19 ושירי העבדים השחורים בשדות הכותנה עוטפים אותנו לאט וגם הדמעות צובעות את הכותנה באדום. 

אין לי ספק שחלק גדול מן המציאות החברתית הקשה של היום נובעת מחולשת ההסתדרות. שרי אוצר בעבר, מכל המפלגות, לא העזו לצאת ברפורמות כלכליות וחברתיות בלא התייעצות מוקדמת עם ההסתדרות, או ללא הידברות מוקדמת עמה. ההסתדרות הייתה תמיד מוכנה להתפשר ולהידבר. וההסתדרות אכן דיברה והתפשרה, רמסה את החזון בבסיס הקמתה, קידמה התחזקות הוועדים שרמסו את מעמד עובדי הקבלן, חתמה על סכסוכי עבודה כשעובדי הקבלן מהווים את המקל נגד המעסיקים, את הגזר קטפו לעצמם, כך בבנק לאומיכך ברשות שדות התעופה וכך  גם ברותם אמפרט.  

בהרבה מאבקים של עובדי קבלן ברחבי הארץ, קטנים כגדולים, ההסתדרות נעלמה, נמוגה תחת לחץ בעלי ההון שמפעילים את חברות הכח-אדם, שהשכילו לבנות לובי פוליטי חזק כאותו תמנון רב זרועות השוחה במעמקי העלטה. בכל הידברות בין שרי האוצר להסתדרות הם סחרו ביחד בעובדי הקבלן והתוצאה, חברות הכח-אדם פרחו ושגשגו מתחת לאפה הרדום של ההסתדרות והטרור התעסוקתי כלפי העובדים "השקופים" הלך והתעצם. 

בהקמת המדינה ההסתדרות הייתה צעירה והמשק היה קטן ומקרטע. מעמד הפועלים היה חייב לפעול ליצירת מקומות עבודה, כמעט יש מאין, לחפש תעסוקה למובטלים ולכונן מוסדות עזרה הדדית, חינוך ותרבות, כי לא הייתה ממשלה שתעשה זאת. הממשלה הייתה, אולי, כחלומו של הקפיטליזם – קטנה, עוסקת בעיקר בענייני ביטחון ושיטור, חוק וסדר. את רווחת התושבים השאירו לכוחות השוק, המוסדות הלאומיים וההסתדרות היו היחידים שפיתחו באותה תקופה את המשק ואת התשתית הפיזית והחברתית .אם ההסתדרות לא הייתה קיימת – היה צריך להמציא אותה באותה התקופה. 

ההסתדרות, שלא תמיד השכילה להתאים את עצמה עם שינויי הזמן ולשמור על מעמדה כשומרת העובדים בישראל, נקלעה למשבר זהות עמוק בהתנהלותה. יצחק רבין ז"ל תיעב את ההסתדרות, הוא אמנם נעזר בראשי ההסתדרות במאבקו בשמעון פרס ובעת מערכת הבחירות לכנסת, אבל מיד לאחר כך סייע בידי חיים רמון וחבריו להרוס את עיקר כוחה של ההסתדרות. וההסתדרות התרסקה, עשרות עובדים פוטרו, נכסים נמכרו וחובות עתק תפחו למימדים מבהילים. מפלגת העבודה תרמה את תרומתה להרס חזון ההסתדרות, ההסתדרות לא ידעה לצאת מהמשבר עד לימים אלו שבהם מעל מליון עובדים "שקופים" כורעים לרגלי בעלי ההון, המעסיקים, קבלנים וחברות הכח-אדם שהפכו לחברות סחר עבדים מודרני. 

מזה זמן במאבק "עוטף ישראל חלק א' ו חלק ב' " אני מנסה למען מעמד העובדים "השקופים" בחברה הישראלית לחפש נקודה אחת המסבירה את התהליך של השחיקה והירידה בשכר עובדי הקבלן בישראל. את התהליך הבלתי מובן במדינה דמוקרטית של רמיסת זכויות העובדים, את הסיבה לעוולה המסוכנת שעובדים וחוזרים עניים הביתה. דומני שהתשובה היחידה למצב הפערים החברתיים המתרחבים, לתופעת העוני המתרחב נעוצה בקיומם של קבלני כח אדם וחברות הכח-אדם שהפכו למוטציה כלכלית מסוכנת להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה נאורה ומתקדמת לקראת המאה ה-21. 

מעמדם של העובדים בישראל היה בקשר הישיר שבין עובד למעסיק ויכולתה של נציגות העובדים להגן על העובד מפני פיטורים שרירותיים או התעמרות והתנכלות לעובד מסוים בלבד ללא סיבה מוצדקת. גם לאחר היחלשותה ידעה ההסתדרות להגן על עובדים במקום מאורגן ובפרט ארגוני עובדים שיכלו להזרים את החמצן להסתדרות בדמותם של מיסי החבר והפקירה את שאר העובדים לחסדי המעסיקים וחברות הכח-אדם שידעו בצורה מאוד בוטה לנצל את "התרדמת" שעטפה את ההסתדרות.

חוזים אישיים מוענקים לרוב לעובדים בכירים או לעובדים חיוניים. חזקה עליהם שהחוזה קובע הליכי פיטורין מסודרים ופיצויים נאותים בשעת הצורך. עובדי קבלן מקבלים בדרך כלל שכר נמוך ללא ביטחון סוציאלי וביטחון בעבודה. כך יוצא שמשלושה צדדים השייכים לעניין שניים מרוויחים – המפעל והקבלן והעובד "השקוף" מפסיד. 

במעטפת הרחבה יש גם מפסידה גדולה בכל הנושא של חברות הכח-אדם והיא ההסתדרות שבשתיקתה הפעילה מנגנון השמדה עצמי, מנגנון השמדה ביולוגי על קיומה. הרי אם אין קליטה חדשה של עובדים לדור א' הקבוע והמאוגד הוא ילך ויקטן על ציר הזמן הביולוגי עקב יציאה לפנסיה או פרישה מוקדמת, היות וההסתדרות לא נלחמת על קליטת עובדים חדשים לדור א' כוחה בוועדים ילך ויקטן עד להיעלמותו של מוסד הוועדים, מכאן תבוא הקריסה הטוטאלית של ההסתדרות והתעצמותם של חברות הכוח-אדם, חברות שמתמחות בסחר אדם ומרוויחות הון עתק על גבם של עובדי הקבלן מבלי להביא שום תמורה לכלכלה הישראלית. 

חברות הכח-אדם הם מצבור אקראי של אנשים שעוסקים בתיווך ואינם תורמים כל ערך מוסף לכלכלה הישראלית הם המתעשרים החדשים. אנשים שקנו את כוחם בתהליכי ההפרטות המטורפות שאפשרו מסחר בעובדים "השקופים", הם האלפיון העליון בעוד העובדים השכירים לסוגיהם פוטרו, הושלכו לכלבים או שכרם קוצץ. השכירים "השקופים" עובדי הקבלן לא היו שותפים לחגיגת ההפרטות ומכירות החיסול הם רק היו קורבנותיה. 

חברות הכח-אדם, המעסיקים וההסתדרות הפכו את העובדים "השקופים" עובדי הקבלן "לרגולטור כלכלי", ווסת כלכלי תעסוקתי בידי המעסיקים, בעיתות שפע כלכלי מגייסים עובדי קבלן על מנת לספק את הדרישה לסחורה/ביקושים/הזמנה, פונים לחברות כוח-אדם (סוחרי אדם) וקולטים דרכם את עובדי הקבלן לפסי היצור/מסחר/תחזוקה. בעיתות רגיעה כלכלית מפטרים מעט מעובדי הקבלן בהתאם לצרכים, הרי אין יחסי עובד מעביד. בעיתות משבר כלכלי מפטרים את כל עובדי הקבלן ונשארים עם מצבת הכח-אדם הקבוע וחוזר חלילה בריטואל קבוע של "טרור תעסוקתי" והמחיר כבד מאוד לחברה הישראלית כשאין לעובד את הביטחון באופק תעסוקתי קבוע.

את פעולת הויסות הזו בעובדי הקבלן אפשר לבצע רק באמצעות חברות כח-אדם או קבלנים שמאפשרים למעסיק לבנות את "הפרגוד" בינו לבין עובדי הקבלן "והפרגוד" הזה יוצר את הסחר בבני אדם שמנגד ההסתדרות, בתי הדין הממשלה והמעסיקים שותקים והחברה הישראלית התבגרה והחליטה לא עוד לסחר העבדים במדינה. 

העסקת עובדים באמצעות חברות כח אדם היא חלק מן ההפיכה הימנית שהתחוללה ביחסי העבודה בישראל "ומשמשת אמצעי בידי המעסיקים, ובכללם הממשלה עצמה, להוזיל את עלות העבודה ולצמצם את אפשרויות ההתארגנות של העובדים והעובדות. התוצאה היא רמת שכר נמוכה ורמת חיים נמוכה של עשרות אלפי משפחות". 

לחברה הישראלית אין ברירה אחרת: הדרך להבראת החברה הישראלית, לצמצום פערים חברתיים, מיגור תופעת העוני המתרחב, הענקת השכלה רחבה לאזרחים, לחיזוק המשק ולהשגת צמיחה יציבה לאורך זמן היא שיפור וחיזוק תנאיו של העובד "השקוף" עובד הקבלן –  גם בשכר, גם בתנאים הסוציאליים (למעסיקים בוטל המס המקביל ועל השכיר המבוטח הוטלו תשלומים גבוהים נוספים עבור חינוך, רופאים ותרופות), גם בביטחון היחסי במקום העבודה וגם בתחושה שיש מי שמייצג אותו ומגן עליו מפני יחס שרירותי.

המצב החברתי ישתנה תכלית שינוי רק כאשר חברות הכח-אדם יוצאו אל מחוץ לחוק, או לחילופין להגביל את גודלן בחקיקה, כאשר תצומצם האפשרות בסקטור הממשלתי והציבורי לפעול דרך חברות כח-אדם וכאשר נציגות העובדים תגן על "השקופים" עובדי הקבלן, היא תוכל להגן על זכיותיהם הבסיסיות ותשמור גם על מעמד מוסד הוועדים. שינוי זה יביא גם למפנה דרמטי בחברה הישראלית.  

לשם כך זקוקה החברה הישראלית להתניע מהלך חשוב להוצאת חברות הכוח-אדם אל מחוץ לחוק, אין מקום בחברה הישראלית לסוחרי אדם, אין מקום בחברה דמוקרטית לאפשר למעט אנשים לסחור באלפי אנשים, אין מקום בחברה הישראלית להרבה אזרחים "שקופים" עובדי קבלן שישרתו כל כך מעט בעלי הון. הוצאת חברות הכח-אדם אל מחוץ לחוק תחזיר את השפיות למדינת ישראל ותמגר לחלוטין את תופעת "הטרור התעסוקתי", הוצאת חברות הכח-אדם אל מחוץ לחוק תסלול את הדרך לבניית אמנה תעסוקתית בין המעסיק לעובדי הקבלן אמנה שהיא צו השעה לחברה הישראלית למיגור סחר העבדים המודרני. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s