מתוך "קיצור תולדות האנושות"- יובל נוח ההרי

קופים וקופי אדם שיש להם חיי חברה מפותחים, כגון שימפנזים, מתארגנים בדרך כלל בקבוצות קטנות של כמה עשרות פרטים. האינסטינקטים החברתיים מאפשרים להם ליצור קשרים הדוקים זה עם זה, ליישב עימותים וסכסוכים בדרכי שלום, ולפעול יחד למען מטרות משותפות (כגון הגנה מטורפים). (…)

כמו לשימפנזים גם לבני אדם יש אינסטינקטים חברתיים שהתפתחו בתהליך אבולוציוני בן מיליוני שנים, ושאפשרו לאבות אבותינו לקשור קשרים הדוקים עם בני אדם אחרים, ליצור היררכיות, ולפעול יחד למען מטרות משותפות.
אלא שכמו האינסטינקטים החברתיים של השימפנזים, כך גם האינסטינקטים החברתיים של בני האדם מתאימים רק לחבורות קטנות. כשמספר בני האדם בחבורה עבר סף מסוים, בני האדם כבר לא יכלו להכיר זה את זה בצורה אינטימית, לא יכלו ליצור היררכיה, לא יכלו להסכים על כללי התנהגות משוטפים- והחבורה התפצלה.
אפילו אם אזור עשיר במיוחד במזון היה יכול להאכיל 500 בני אדם קדמונים, לא הייתה שום דרך ש-500 קדמונים שאינם מכירים זה את זה יוכלו לשתף פעולה ולהסכים מי יהיו המנהיגים, מי יקבל את חתיכה גדולה יותר של ממותה, או מי יזדווג עם מי.
בעקבות המהפכה הלשונית החלה הרכילות לסייע לבני האדם לגבש חבורות גדולות יותר ויציבות יותר.
….
השפה התפתחה כדי שנוכל לרכל. כדי לשרוד ולהתרבות, אדם חייב לדעת לא רק היכן יש אריות ותאואים אלא גם מי מבני החבורה שלו שונא את מי, מי אוהב את מי, ומי רב אתמול עם מי. (…) כשבוחנים את תפקידה של השפה בהיסטוריה האנושית מסתבר שתכונתה החשובה וייחודית באמת של השפה האנושית החדשה לא הייתה יכולתה למסור מידע כזה או אחר על המציאות, אלא יכולתה לדבר על דברים שאינם קיימים כלל במציאות, ועל ידי כך ליצור מציאות חדשה. אגדות, מיתוסים, אלים ודתות הופיעו לראשונה. (…)
בעלי חיים רבים יכלו גם קודם לומר "זהירות אריה!" אך במהפכה הלשונית רכש האדם את היכולת לומר "האריה הוא הרוח השומרת על שבטנו." היכולת הזו היא המאפיין החשוב ביותר של שפתו הייחודית של האדם, שאפשר לכן לקרוא לה "שפה פיקטיבית" (כלומר שפה המאפשרת לדבר על פיקציות, על דברים שלא קיימים במציאות). (…)
השפה הפיקטיבית אפשרה לבני אדם לא סתם לדמיין דברים, אלא לדמיין דברים ביחד וליצור מיתוסים משותפים.
….
רוב בני האדם פשוט אינם מסוגלים להכיר באופן אינטימי יותר מ-150 אנשים, ומתקשים לרכל ביעילות על יותר מ-150 אנשים. עד קו זה, ישובים, עסקים כלכלים, יחידות צבאיות וארגונים חברתיים יכולים להסתמך במידה רבה על הכרות אינטימית ורכילות כדי להסדיר את היחסים בין חבריהם. מחלקה של 30 חיילים או אפילו פלוגה בת 150 חיילים עשויות לפעול על בסיס היכרות אינטימית בין כל החיילים והמפקדים, עם מעט "דיסטנס" ומינימום של כללי משמעת נוקשים. עסק משפחתי קטן יכול להתנהל היטב בלי ישיבות דירקטוריון, בלי רואה חשבון, ובלי מנכ"ל וסמנכ"לים. הקיבוצים הישראלים בראשית דרכם היו הצלחה מסחררת, ואנשים מכל העולם באו לראות כיצד מאה אנשים חיים בצורה שיתופית מלאה, בלי רכוש פרטי ובלי מנצלים ומנוצלים, בחברה שבה המוסד הרשמי היחיד היה "שיחת חברים".
ברגע שחוצים את קו 150 הפרטים, זה כבר לא עובד ככה. אי אפשר לנהל אוגדה בת אלפי חיילים כמו שמנהלים מחלקה בת כמה עשרות חיילים. עסקים משפחתיים קטנים שמתחילים להעסיק עוד עובדים נוטים לפשוט רגל אם הם לא לומדים איך לאמץ דרכי התנהלות יותר פורמאליות. האידיאל השיתופי שעבד כל כך יפה בקיבוצים קטנים כמו דגניה, עבד קצת פחות טוב בברית המועצות, שם היה צריך להקים עוד כמה מוסדות מלבד "שיחת חברים". (…)
אנשי חבר הקבוצות טענו שגודלן האידיאלי של קבוצות צריך להיות בין 30-50 חברים, ושאם יאפשרו להן לגדול יותר מידי, זה יהרוס את האינטימיות ההכרחית לתפקודה של הקבוצה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גרעין עודד - גיוס, כללי, סמינר קבוצה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מתוך "קיצור תולדות האנושות"- יובל נוח ההרי

  1. פינגבאק: פתיליה

  2. פינגבאק: סמינר קבוצה 2012 | פתיליה

  3. פינגבאק: סמינר קבוצה | פתיליה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s