סמינר יפו תל אביב גרעינרים [ש"מ] -נספחים


נספחים

יח' פתיחה:

כרטיסיות לפי התקופות- התקופה הרומית, ביזנטית, עות'מנית, הגעת הקהילה האמריקאית והגרמנית, הגעת קהילה יהודית, מנדט בריטי, הכרזת המדינה.

אגדת אנדרומדה

אנדרומדה, בתו היפה של המלך כפיאוס (שמלך בעיר יפו הקדומה) עוררה את זעמו של אל הים פוסידון לאחר שאמא התגאתה כי היא ובתה יפות יותר מבנות הים והוא שלח את המפלצת הנוראה של הים לחופי יפו כדי להחריב את העיר על העלבון.. בלחץ תושבי העיר המבוהלים ובעצת האורקל, החליט המלך להקריב את בתו אנדרומדה בתקווה שהדבר ישכך את זעמו של אל הים, אנדרומדה נקשרה אל הסלעים וחיכתה לבואה של המפלצת האימתנית.

בזמן שאנדרומדה, קשורה לסלע, מחכה למפלצת בדיוק עבר במקום פרסאוס, בנו של זאוס ראש האלים שחזר במאבק נגד המפלצת מדוזה.  התהפנט מיופייה של הנערה הקשורה על החוף, שאל אותה על מעשיה על הסלע והיא סיפרה לו את כל הסיפור, ובזמן שהם מדברים לפתע צצה המפלצת במרחק כמה קילומטרים והחלה מתקדמת לעברם במהירות עד שהגיעה כמעט עד לנסיכה ולטרוף אותה, שלף פרסאוס את ראשה של מדוזה והפך את המפלצת לאבן. פרסאוס לקח את אנדרומדה איתו והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה בגבעת אנדרומדה ביפו. את ראשה של המפלצת אפשר לראות עד היום מבצבץ בין סלעי הים.

 נספח א'

בישיבה: עוד אנו מבלים את הערב הראשון בביתנו ונהנים מזיו הלבנה הארץ-ישראלית והכוכבים המזהירים במסילותיהם – נזכר מר סמילנסקי, שהערב הוזמן לאספה גדולה בקלוב ישורון. הוא יעץ לי להילוות אליו, כדי להכיר שם אנשים שונים, מהמתיישבים הוותיקים ומהחדשים שהגיעו ארצה בזמן האחרון; הן בזה אמצא בלי ספק תועלת. שמעתי, כמובן, לעצתו והלכנו לאספה רבתי זאת. בבואנו, היה כבר אולם האספה מלא, גברים ונשים. באספה זו השתתפו יותר ממאה ועשרים איש, מצאתי לנכון להשתמש בהזדמנות בלתי רגילה זו ולהציע תכנית לבניין עיר עברית.

נספח ב'

פרוספקט: לכן עלינו לרכוש בהקדם שטח אדמה הגון שעליו נבנה את הבתים עבורנו. מקומו צריך להיות בקרבת יפו, ויהווה את העיר העברית הראשונה, בה יגורו עברים במאה אחוזים; בה ידברו עברית, בה ישמרו על הטהרה והניקיון, ולא נלך בדרכי הגויים.

וכמו שהעיר ניו-יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו-יורק הארץ-ישראלית. בעיר זאת  נסדר את הרחובות בכבישים ובמדרכות, במאור חשמלי. בכל בית נכניס מים ממעייני הישועה שיהיו זורמים אלינו על ידי צינורות כמו בכל עיר מודרנית שבאירופה.

נספח ג'

הגרלה וחלוקת שטח ב11/4/1909: כל חברי אחוזת-בית נקראו ליום ההגרלה. כולם התאספו למקום המיועד, ואני בחרתי גבעה קטנה, רחוקה קצת מקהל הנאספים. קבעתי סדר מיוחד שנשאר בסוד עד שעת ההגרלה ממש. רשמתי את כל שמות החברים הראויים להשתתף בקלפי, לא על פתקאות של נייר, כי אם בתוך צדפים לבנים, מאלה המצויים על שפת הים. ואילו את המספרים של המגרשים כתבתי בתוך צדפים בעלי צבע אחר. ומכיוון שדבר זה היה חדש, אי אפשר היה להכין מראש ערעורים וההגרלה התחילה בשעה מוצלחת, על מגרשי היישור ליד שדרות רוטשילד. ההגרלה התנהלה ללא תקלות.

לאחר ההגרלה ביקר כל חבר במגרשו, טייל בו לאורכו ולרוחבו, שמח להינות מרכושו שרכש בארץ ישראל, והוא מפנה כבר מחשובתיו לשאלות הבניין.

 נספח ד'

שם העיר תל אביב: דוד סמילנסקי, מראשוני ומקימי העיר, כתב בזיכרונותיו, תחת הכותרת "קריאת שם": "לאחר שזכינו להתיישב בבתים שנבנו על ידינו בשכונה החדשה, החלטנו לקרוא שם לשכונה. המייסדים רצו למצוא שם שיזכיר את הדר` הרצל, אולם אחדים מהמורים התנגדו לכך, מפני שהגימנסיה כבר נקראה בשם "הרצליה", ואת הרחוב הראשי החליטו לקרוא בשם רחוב הרצל. וכך הוצע השם "תל אביב", מפני שהשם קשור ביוצר הציונות (כך נקרא תרגומו של "אלטנוילנד" להרצל ע"י נחום סוקולוב) וגם הוא נעים לאוזן העברית. הוצעו גם השמות "אביבה", "נווה יפו", "עבריה", "יפו החדשה" וכדומה. ביום י"ב אדר א` תר"ע העמידו למניין באסיפה כללית את כל ההצעות בדבר השמות. בעד השם "תל אביב" הצביעו עשרים חברים, בעד "יפו החדשה" 15, ומכיוון שגם הפעם לא נתקבל רוב מוחלט- נדחתה שאלת השם לאספה אחרת, ורק ביום י"ב אייר תר"ע קיבל השם "תל אביב" 26 קולות, והשם הזה נתקבל במחיאות כפיים וקנה לו זכות אזרח לעולמים".

 מתוך "קללת אנדרומדה", כתבה ב"הארץ"

פרויקט "גבעת אנדרומדה" בנוי ממש מעל נמל יפו, בגובה של 26 מטר מעל פני הים. בפינתו הצפונית-מערבית נושק שטחו לחומתה של כנסיית סנט ג'ורג', המשמשת גם מקום התכנסות לתנועת הצופים הערבים. בפינתו הדרום-מערבית הוא נושק לבית כנסת יהודי מהמאה ה-19. חזיתו המערבית נשקפת אל הים וחזיתו המזרחית אל רחוב יפת. מצפון לו מצויה העיר העתיקה, המיושבת באמנים יהודים, ומדרום שכונת עג'מי, שחלקה הצפוני, הקרוב לפרויקט, משופץ ומשוחזר ומשמש למגורי יהודים אמידים… "חריגה במיוחד היא החזית המערבית המשקיפה אל הים", כותבים מונטרסקו ופביאן. "זו מזדקרת לגובה של כ-30 מטר מעל הכביש וכוללת שני גושי אבן בגובה של כחמש קומות. החזית המערבית, שהיתה מאז ומתמיד סימן ההיכר של יפו לבאים מן הים, מתגלה במלוא אדנותה כארמון הרודיאני ומפגינה במוצהר את אדישותה היוקרתית והמתבחנת של גבעת אנדרומדה לסביבתה היפואית".

…"גבעת אנדרומדה" אמנם נהנית מנוף יפואי אותנטי – חוף ים, צריחי מסגדים וכיפות כנסיות, סמטאות ונמל – אבל היא נבנתה בדיוק כדי להבדיל את עצמה מהנוף הזה ומהאנשים שהם תושביו. יפו, ובפרט בחלקיה הערביים, היא אחת הערים העניות והמוזנחות בישראל. שיעור העבריינות בה הוא מהגבוהים בארץ. פרויקט אנדרומדה מתוכנן כך שדייריו, אם רק ירצו, לא ייאלצו להניח את נעליהם היקרות על אדמת יפו שמחוץ למתחם הפרויקט המגודר היטב. עיר תת קרקעית משמשת חניון לרכביהם של בעלי הדירות. מהחנייה מובילות אותן המעליות ישר לבתיהם. בריכת שחייה, בית קפה, ספא, חדר הקרנה, חדר כושר, יש להם בתוך המתחם. חברת הניהול יכולה לדאוג לכל סידוריהם, מכביסה, החלפת מצעים וגיהוץ ועד גננות והשקיה והזמנת מזון בחנויות ובמסעדות שבסביבה.

מהדירות נשקף גם נוף של דלות ועזובה, אבל הרעש הסביבתי מנוטרל על ידי החלונות כפולי השמשות. הדגשת ההתבדלות הייתה גם הרעיון השיווקי של "גבעת אנדרומדה". היזמים מכרו אותה כ"עיר בתוך עיר" וכך היא גם מוצגת באתר האינטרנט של הפרויקט, andromeda.co.il: "גבעת אנדרומדה היא למעשה 'עיר בתוך עיר', מוקפת חומה ומאובטחת 24 שעות ביממה. החללים הפתוחים והסמטאות המרוצפות באבן טבעית, שופעים צמחייה ישראלית אותנטית ומעוטרים באלמנטים של מים ותאורה מקורית… אנדרומדה הפכה לסמל של התעוררות והתחדשות, ואין זה מקרה שהפרויקט קרוי 'גבעת אנדרומדה', כביטוי ללידתה-מחדש של יפו העתיקה". ל"יפו העתיקה", שהיא כיום משוחזרת, עשירה ותושביה יהודים ברובם המכריע, אין כמעט קשר אל יפו של הערבים ושל שכונות העוני.

בשנות ה-80, אומר עספור, קיבל בברכה את היהודים שבאו לגור ביפו, "בקטע של אחוות העמים ודו קיום, וחשבנו שהיהודים יחזקו את יפו. אבל זה לא מה שקרה. החלקים הערביים הוזנחו יותר ויותר, והיהודים בנו להם מעונות פאר בקו שמשקיף לים. אבל אפילו אז לא תיארנו לעצמנו שיבנו כאן מבצרים עם חומה, ממש התנחלות, מתחת לאף שלנו. אין לי שום בעיה עם זה שאנשים רוצים לגור במגורי פאר. השאלה היא רק למה הם חייבים לעשות את זה ביפו. יש להם הרי את החולות של רמת אביב. למה הם חייבים לבוא דווקא ליפו ולבנות להם כאן מין שטח סגור, שהוא בעיקר סגור לערבים?"

נספחים ב' וג':

ג'נטריפיקציה (Gentrification) היא תהליך עירוני-חברתי בלתי מתוכנן או מתוכנן של חדירת אוכלוסייה מהמעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות במרכזי ערים תוך שינוי מתמשך של אופי השכונה. פעמים רבות מלווה בתהליך של התחדשות פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור. לצד יתרונות התהליך, המתנגדים לו מצביעים על פגיעתו במרקם החיים של קהילה שהתגוררה במשך שנים במקום, קהילה המפורקת תרבותית וחברתית אשר נדחקת מסיבות כלכליות אל מחוץ למקום מגוריה לאורך עשרות שנים.

מתוך "כלוב הזהב": ג'נטריפיקציה וגלבליזציה בפרוייקט גבעת אנדרומדה, יפו / מאת דניאל מנוטרסקו ורועי פביאן

א. בין ג'נטריפיקציה לגלובליזציה

עיון בספרות הסוציולוגית העוסקת בגלובליזציה ובמחקר הג'נטריפיקציה בספרות הגיאוגרפית של שני העשורים האחרונים חושף דמיון מבני והיסטורי בין שני התהליכים, שלכאורה אינם קשורים זה לזה. הדיון התיאורטי במושגים אלו חושף מחלוקות בעלות גוון משותף: מחד גיסא, פרשנויות מצדדות רואות בגלובליזציה ובג'נטריפיקציה תרופת פלא לחוליי החברה, אמנסיפציה של היחיד, ביטוי לבחירה חופשית, לניצחון הכלכלה, להתמוססות הגבולות ולנפילת החומות; מאידך גיסא, דיונים ביקורתיים רואים בהן את התגלמות שלטון ההון, האימפריאליזם של הקיטש, קיטוב המעמדות ותבוסת הפוליטיקה. יש המציגים את הגלובליזציה והג'נטריפיקציה כביטוי לביזור מבורך, ולעומתם יש הרואים בהן ריכוזיות בתחפושת; יש המציגים אותן כייצוג של הפנים המזמין אליו את החוץ, ואילו אחרים רואים בהן חדירה של החוץ האונס את הפנים. חוגים מסוימים בישראל רואים את התהליכים הללו כהתגלמות של המזרח התיכון החדש וכביטוי לדו-קיום, לשיתוף פעולה אזורי ועירוני, לרווחת הכלל, לשדרוג כלכלי ולמינוף חברתי; אחרים רואים בהם ביטוי למגמות של תלות כלכלית, הדרה, ייהוד וטרנספר כלכלי.

תהליכי ג'נטריפיקציה מתרחשים בעשורים האחרונים כמעט בכל מרכז עירוני בארץ ובעולם. מבחינה מבנית, התהליך אינו ייחודי ליפו או לישראל, אולם הוא נצבע בגוונים המעמדיים-פוליטיים של ההקשר המקומי הישראלי-יפואי. מאז טבעה הסוציולוגית הבריטית רות גלס (Glass 1964) את המונח ג'נטריפיקציה לתיאור דפוס חדש של תנועה פנים-עירונית בלונדון, הפך המונח לשגור בגיאוגרפיה החברתית ובסוציולוגיה האורבנית, וכיום הוא מבטא הרבה מעבר לשינוי העדפות דיור גרידא – הן כמושג תיאורטי והן כמותג אידיאולוגי. כאמור, ג'נטריפיקציה מתוארת במחקר כתהליך כפול-פנים המשלב חדירה של אוכלוסייה ממעמד בינוני ובינוני-גבוה לשכונות חלשות ודחיקה של האוכלוסייה הותיקה. "תמצית דגם זה של הגירה במרחב העירוני", כותב כהן (1985, 3) "הינה יצירת סביבה שכונתית וסגנון מגורים המשקפים את הטעם והערכים של בני המעמד הבינוני – המחליפה את סגנון המגורים, הטעם והערכים של בני המעמד הנמוך שהתגוררו בעבר בשכונה". התהליך מתפתח בשלושה שלבים (שם, 28): בשלב הראשון, חודרת לשכונה קבוצת חלוץ של "נוטלי סיכון" צעירים, אמנים וארכיטקטים בעלי ידע, זמן ונכונות לשפץ את המבנים הרעועים (ביפו התרחש השלב הראשון בשנות השבעים והשמונים). אלו מגלים סובלנות חברתית כלפי האוכלוסייה הוותיקה ומנסים להשתלב בחיי השכונה. בשלב השני (שהתרחש ביפו בסוף שנות השמונים), נכנסת לשכונה אוכלוסייה שרוכשת מבני מגורים במחירים גבוהים בהרבה מאלו ששולמו בשלב הראשון. דיירים אלו נאלצים לעתים למכור את דירותיהם הקודמות בשכונות המבוססות של העיר, והדירה החדשה משמשת להם מקום מגורים והשקעה כלכלית. על פי רוב, אוכלוסייה זו סובלנית פחות כלפי האוכלוסייה הוותיקה, שדחיקתה ההדרגתית החוצה מלווה בהחרפת המתחים החברתיים בשכונה. בשלב השלישי (ביפו, בשנות התשעים) נכנסים לשכונה אנשי עסקים, מתווכי דירות, קבלנים ומשקיעים גדולים, שמשלימים את התהליך ומקפיצים במאות מונים את מחירי הנדל"ן בשכונה, הן של נכסים ששופצו והן של בתים מוזנחים וזמינים לשיפוץ. ביפו, כניסתם של תושבים יהודים מבוססים לשכונות עג'מי וג'בליה מתפרשת בעיני רוב התושבים הערבים כחלק ממדיניות ייהוד העיר ושעתוק נחיתותם הכלכלית, ואילו בעיני המתכננים העירוניים וחלק מהתושבים היהודים התהליך מסמן את האפיק היחיד ל"מינוף" העיר ול"חיזוק" האוכלוסייה.

אופייה הדיאלקטי של התופעה והמחלוקות האידיאולוגיות והתיאורטיות שהיא מעוררת הצמיחו בשנות השמונים שתי גישות מנוגדות עיקריות בחקר הבניית המרחב העירוני (כהן Zukin 1987 ;20 ,1985): גישה ניאו-מרקסיסטית ביקורתית וגישה ליברלית וניאו-ובריאנית:

א. הגישה הניאו-מרקסיסטית הביקורתית (הגישה הכלכלית) מסבירה את התפלגות אזורי המגורים בעיר כתוצאה של התפתחות עירונית בלתי שוויונית (Uneven Development) וכתוצר ישיר של מיקום האוכלוסיות בסולם הריבודי (Smith 1996; Harvey 1973). על פי גישה זו, ג'נטריפיקציה תתרחש באזורים אטרקטיביים שהוזנחו לאורך זמן ושקיים בהם פער מרבי בין ערך השוק העכשווי של הנכס לבין הערך הפוטנציאלי שלו.

ב. הגישה הליברלית והניאו-ובריאנית (הגישה התרבותית): לעומת הגישה הניאו-מרקסיסטית המדגישה את חשיבות כוחות השוק, גישה זו רואה את הג'נטריפיקציה כתוצאה של העדפות תרבותיות, של שינויים דמוגרפיים ושל תמורות בסגנון החיים של הצרכן. שיפוץ יחידת מגורים ברובע היסטורי בעיר הפך לאפיק חדש למימוש ערכים ישנים ולסמל להצלחה חומרית (Zukin Palen and London 1984 ;1995). חוקרים מאסכולה זו סבורים כי אוכלוסייה ממעמד בינוני שחודרת לשכונות מוזנחות מeנעת מכוח אידיאולוגיה פרו-עירונית, המחדשת ערכים כגון "יוזמה", "חלוציות" ו"יצירתיות". "חלוצים עירוניים" אלו קובעים טעם תרבותי מובחן וכיוון אסתטי ייחודי, והולכים בראש מחנה הבורגנים הבוהמיינים הבאים בעקבותיהם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על סמינר יפו תל אביב גרעינרים [ש"מ] -נספחים

  1. פינגבאק: סמינר יפו תל אביב גרעינרים [ש"מ] | פתיליה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s