'המיתוס של סיזיפוס' ו'בולו בולו'- עיון במושג האבסורד

הקדמה
באחד מפגישותנו רבות העניין והטעם במשתפים דיבור, עלה דיון מעניין בנוגע לשאלת ההתאבדות וחוסר התכלית של הקיום. או לחילופין- מושג האבסורד
דיון זה, הוא בין המעניינים שנתקלתי בו בעולם הפילוסופיה. ולכן החלטתי לעשות מאמץ ולהעמיק בשאלה זו דרך ההתמודדות של קאמי- מחבר הספר 'המיתוס של סיזיפוס' ו'הזר'
וP.m- מחבר הספר 'בולו בולו' בנושא זה.

ב"בולו בולו" אומר המספר בהסבריו על ה"איבו" שכן הוא ה-יחיד. על כך שאין שום תכלית לקיומו והכל אינו בגדר אמת והאיבו מתמסר לאשליות ולשאר ירקות כגון מדינה, חברה, חוק, כלכלה אשר כובלות אותו ולכאורה נותנות לו את ה"ביטחון" בשאלת הקיום או ליתר דיוק- את הכבלים אשר כובלים אותו לעולם זה.
בהקשר זה העלינו גם את קאמי שמתעסק רבות בשאלה זו, בספרו- "המיתוס של סיזיפוס". הנה כאן ניסיון לא יומרני בכלל להביא חלק מדבריו של קאמי אל הדיונים שלנו ולו רק כדי לראות איך התייחס קאמי לשאלת ההתאבדות והאבסורד שבקיום.

ראשית, קאמי פותח את מסתו בכך:
"בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות.
לפסוק אם כדאי לחיות את החיים האלה, או לא כדאי, פירושו לענות על שאלת היסוד של הפילוסופיה"
ובהמשך הפרק אומר כי נושאה של המסה הוא "היחס בין האבסורד לבין ההתאבדות, ובאיזו מידה ההתאבדות היא הפתרון לאבסורד".
שאלה זו, לטעמי, היא אחת המרתקות, המעניינות והמשמעותיות ביותר שיכול אדם לשאול את עצמו ולכן אני מוצא בכך עניין כה רב.

בפרק "האבסורד וההתאבדות"
כשקאמי מנסה להבין את הסיבות הוא אומר:
"סיבות רבות להתאבדות, ובדרך כלל לא הגלויות ביותר הן שהביאו לכלל מעשה. לעתים רחוקות מתאבדים מתוך מחשבה. כמעט תמיד אין אפשרות לבדוק מה חולל את המשבר…
אומנם קשה לקבוע את הרגע המדויק, את המהלך הדק בו בחרה המחשבה במוות, אבל קל יותר ללמוד מהמעשה עצמו את המסקנות המשתמעות ממנו. במובן ידוע, להתאבד פירושו להודות.
אדם מודה, כי החיים גברו עליו או כי אין הוא מבין אותם…
כמובן, כלל לא קל לחיות. אדם ממשיך במעשים שכופה עליו המציאות מסיבות רבות, והראשונה שבהן- ההרגל. למות מרצון, משמע שאדם עמד על האופי המגוחך של הרגל זה, על העדר כל טעם עמוק בחיים, על אפיה חסר המשמעות של התרוצצות יומיומית זו, ועל חוסר התועלת שבייסורים."

בהמשך קאמי מתאר לנו את ה"אבסורד" ואנו מוצאים הקבלה לדרך שבה P.m מתאר לנו את האשליה:

"מה הוא אפוא רגש לא ישוער זה, הגוזר מהרוח את התנועה ההכרחית לחיים?
עולם שאפשר להסבירו אפילו בנימוקים גרועים, עדיין הוא עולם מוכר. לעומת זאת,
בעולם שניטלו ממנו האשליות והמאורות, אדם מרגיש עצמו זר."
"פירוד זה בין האדם לבין חייו, בין השחקן לבין התפאורה שלו, הוא הוא תחושת האבסורד.
לפי שכל האנשים השפויים חשבו פעם על התאבדותם, אפשר להסכים כי יש קשר בין הרגש הזה לבין השאיפה אל האין." כאן משתמש קאמי אפילו במילים דומות למילותיו של P.m בסוף הפרק על האיבו באומרו כי 'אין לאיבו מוצא מלבד ליפול אל האין הענוג".

קאמי מציג שלבעיית ההתאבדות נדמה כי ישנן רק שני פתרונות פילוסופיים- כן או לא.
אך לטענתו, "זוהי תשובה קלה מדי" ומוסיף כי "עלינו להביא בחשבון את האנשים המוסיפים לשאול בלי להסיק מסקנות" ומציין כי מדובר ברוב בני האדם.

את מה שקאמי מבקש לבדוק במסתו מציין כך:
"אדם הורג את עצמו מפני שאין החיים ראויים לחיותם, זוהי כפי הנראה אמת אבל היא עקרה מפני שהיא ברורה מאליה.  התכחשות זו שבה הוא נעטף, נובעים מכך שאין לו כל משמעות?
האם האבסורדיות של הקיום דורשת כי נחמוק ממנה על ידי התקווה או על ידי ההתאבדות-
זוהי השאלה שיש ללבנה, לשקוד עליה ולהסבירה, תוך סילוק כל השאר." ומתמצת בשאלתו-

"האם האבסורד מצווה למות?- יש להעדיף בעיה זו על כל האחרות, מעבר לכל שיטות החשיבה ומחשבות הרוח הבלתי משוחדת."

קאמי לא רק מתלבט בתשובה לשאלה זאת, אלא גם על איך הוא צריך "לתקוף" מתודולוגית שאלה זו,
באילו כלים:
"ההבדלים הדקים, הסתירות, הפסיכולוגיה, שכל מוח "אובייקטיבי" יודע תמיד להחדירם לכל הבעיות, אין להם מקום בחיפוש זה ובייסורי כמיהה אלו. כאן דרושה רק מחשבה נטולת צדק, הווה אומר, הגיונית.זה
לא קל תמיד להיות הגיוני, אך כמעט אי-אפשר להיות הגיוני עד הסוף. המחשבה על ההתאבדות מאפשרת לי להעלות את הבעיה היחידה המעניינת אותי: האם קיים הגיון עד המוות?"

בפרק השני "חומות האבסורד" מנסה קאמי לתאר לנו מהיבטים שונים בחיים מהו האבסורד
"תחושת האבסורד יכולה להכות בכל קרן רחוב בפניו של כל אדם. כפי שהיא בעירומה המיואש, באורה הלא קורן- היא בלתי נתפשת." בהמשך הוא מוסיף, "אולי נוכל לתפוש רגש חמקני זה של האבסורד בעולמות השונים זה מזה אך המקורבים, של השכל, של אמנות החיים או של האמנות עצמה…
כל המעשים הגדולים וכל המחשבות הגדולות ראשיתם עלובה. היצירות הגדולות נוצרות לפעמים בקרן רחוב או במבוא של מסעדה. הוא הדין באבסורד. יותר מכל עולם אחר נוטל האבסורד את אצילותו עלובה זו."

בהמשך מתאר קאמי מעין סדר יום מונוטוני אשר הוא המוביל אותנו אל האבסורד:
"קימה, חשמלית, ארבע שעות במשרד או בבית החרושת, ארוחה, חשמלית, ארבע שעות עבודה, ארוחה, שינה, ושני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי ושבת, בקצב אחיד, על פי רוב אנשים הולכים בדרך זאת על נקלה. אבל יום אחד מתעורר "המדוע ולמה"? והכל מתחיל בלאות הזאת הרצופה תמיהה.
הליאות באה בסוף הפעילות של חיים מכאניים, אך היא מפעילה בו בזמן את התודעה. היא מעירה אותה וגורמת את ההמשך, ההמשך הוא שיבה בלתי מודעת אל השרשרת, או יקיצה מוחלטת.
בסוף היקיצה בה במרוצת הזמן התוצאה: התאבדות או החלמה.

ובמשך מבאר תיאור זה:
"וכך נושא אותנו הזמן על  עקיבים נפלאים אלה, פני כל הימים של חיים ללא זוהר, כי הרי בסופו של דבר מדובר במוות. מגיע רגע שבו עלינו לשאת אותו. ובינתיים מגיע יום בו אדם נוכח כי מלאו לו שלושים שנה, כך הוא מכריז על נעוריו. אך יחד עם זאת הוא קובע את מקומו ביחס לזמן… אנו חיים לאור העתיד: "מחר", אחר כך", "כשתגיע למשהו", "עם הגיל תבין" דברים , . 
הוא שייך לזמן, ובאימה התוקפת אותו עיניו רואות את האיום שבאויביו. רצה את המחר, אף על פי שכל כולו חייב היה לדחות אותו. מרד זה של הבשר הוא האבסורד."

מכל אלה אנו מבינים כי מתוך זה שקאמי מכריז על חוסר המשמעות או התכלית של עולם זה- הוא בעצם מכריז באותה נשימה- גם על עצם קיומם. המשמעות היא בלמצות את החיים האלה ולחיותם בכל דרך שאפשר.  אם אין משמעות שידועה לנו לעת עתה לחיים האלה או אין עניין במשמעות שבמעבר כי אותה אנו לא יכולים לתפוס אזי כל דבר שנעשה הוא משמעותי. המשמעות ניתנת מעצם היותנו חווים את החיים. יהיה אפשר לתמצת זאת כך: החיים הם תכלית לעצמם, לא פחות ולא יותר מכך.
המשמעות טמונה בעצם היותנו חווים את החיים בצורה הכי אמיתית שאפשר.

לסיכום ואם נחזור לשאלתנו הראשונה, אם האבסורד מצווה למות, נאמר כי מכל מה שהבאנו כאן עד עכשיו
אנו למדים כי האבסורד אינו מצווה למות- כי אם מצווה לחיות.
להאיר באור הכי חזק שיש את חיינו ולחיותם באופן הכי עוצמתי שאנו יכולים- מתוך ועל אף האבסורד.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הציר הרעיוני, כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s